'אורך רוח' פירושו סבלנות, מתינות והתאפקות. 'אורך' מלשון אריכות – ההפך מן 'קוצר רוח'.
שם התואר 'אֶרֶךְ רוח' נזכר כבר במגילת קהלת: "טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ" (ז, ח), ומקובל לפרשו 'סבלן', 'מתון'. הצירוף 'אורך רוח' עצמו מתועד כנראה לראשונה במשלי בן סירא: "היה ממהר להאזין ובארך רוח השב פתגם" (ה, יא). מקובל לקרוא כאן אֹרֶךְ רוח, אך אפשר שהצירוף הוא אֶרֶךְ רוח (כמו שם התואר) באותה משמעות.
רבים נוקטים בטעות את הצירוף "אֹרַח רוח" – כנראה בהשפעת צירופים דוגמת 'אורח חיים', 'באורח פלא'. המילה אֹרַח (בלי ניקוד אורח) משמעה 'דרך', 'נתיב', ובהשאלה 'אופן', 'צורת התנהגות'. הצירוף אורח חיים פירושו 'דרך חיים', 'אופן ההתנהלות בחיים'; הצירוף באורח פלא פירושו 'בדרך פלא', 'בדרך נס'. לעומתם 'אורח רוח' אינו אלא שיבוש.