אז והיום:

יר"ה – ירום הודו (תואר כבוד)

בהתכנית – בַּתוכנית. באותה תקופה נהגו כותבים רבים (הידוע שבהם הוא אליעזר בן־יהודה) שלא להשמיט את ה' הידיעה לאחר אותיות השימוש בכ"ל. נוהג זה הושפע מלשונות אירופה שבהן בדרך כלל מילת היחס ותווית היידוע עומדות כל אחת לעצמה ואינן נעשות מקשה אחת. אף נמצאה לכך הצדקה בכמה צורות מן התנ"ך: "כְּהַיּוֹם הַזֶּה", "וּלְהַקַּרְדֻּמִּים", "בְּהַשָּׁמַיִם", "בְּהַדֶּרֶךְ" ועוד.

וימצא, ויפקוד – ומצא, ופקד. צורות עתיד מהופכות המציינות עבר על דרך לשון המקרא.

איזו מגרעות – כמה חסרונות. לעיתים קרובות 'איזה' ו'איזו' לא הותאמו במין ובמספר לשם שאחריהם.

בתי הכבוד – חדרי השירותים, על פי הצירוף "בית כיסא של כבוד" מן המשנה.

יתר – יותר. כנראה על פי כמה מקומות בתנ"ך בהן המילה כתובה בלא וי"ו: יֹתֵר.

הרוח המזרחי – בתנ"ך המילה רוח היא זכר וגם נקבה, למשל "רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד" לעומת "רוּחַ קָדִים עַזָּה". בעברית החדשה שימשה תחילה המילה כך וגם כך כבמקרא, ובהמשך התקבע המין נקבה (אך בשירה ובספרות עדיין יש גם רוח זכר).

לפתח – לפתוח; כתיב דקדוקי כמו בהיות המילה מנוקדת: לִפְתֹּחַ.

להבנין – לבניין (כמו "בהתכנית" לעיל).

המסלה – הדרך, השביל, כמשמע המילה המקראית מְסִלָּה: דרך סלולה, דרך מסודרת. כיום 'מסילה' משמשת בעיקר בהקשר של רכבות – קיצור מן הצירוף 'מסילת ברזל'.

נפוליון – מטבע צרפתי ישן