פירוש הביטוי: 'פצוע וחבול', 'שכולו פגמים'.
דוגמה: עור ידיו היה סדוק ופצוע ללא מתום.
המילה מתֹם מופיעה בתנ"ך בהקשר שלילי: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן" (ישעיהו א, ו); "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי" (תהלים לח פס' ד, ח). מתום הוא מקום שלם ובריא בגוף. שורש המילה הוא תמ"ם – והוא מציין שלמות, כמו המילים תֹּם, תמים.
כיום יש המשתמשים בטעות במטבע הלשון 'אין בו מתום' או 'ללא מתום' במשמעות 'אין בו פגם', 'ללא רבב', ואולם המשמעות הנכונה היא הפוכה: אין בו איבר שלם, פצוע לגמרי, ומכאן 'שכולו פגמים'.