אנו נשאלים לעיתים קרובות על מינם הדקדוקי של צירופים דוגמת אי־הבנה, אי־הסכמה, תת־קבוצה, דו־משמעות. צירופים אלו אינם צירופי סמיכות אלא צירופי תחילית ושם. מכיוון שתחיליות כגון אי־, תת־, דו־ אינן מילים עצמאיות – אין להן מין דקדוקי משלהן. מינו של הצירוף נקבע אפוא על פי שם העצם: אי־הבנה מצערת, אי־צדק משווע; דו־משמעות תחבירית, דו־שיח מעניין; תת־קבוצה חשובה, תת־חום לא מוסבר.
הערה: המילה חוסר נרדפת במקרים רבים לתחילית אי־, אך איננה זהה לה במעמדה: 'חוסר' היא מילה של ממש ולא תחילית, ולכן צירופה לשם עצם יוצר מבנה רגיל של סמיכות. מינו של צירוף זה הוא זכר – כמינה של המילה חוסר. למשל: 'חוסר ודאות מוחלט', 'חוסר הסכמה מצער' לעומת 'אי־ודאות מוחלטת', 'אי־הסכמה מצערת'.