המילים אָמָּן (ההגייה: אוֹמן) ואֻמָּן הן ביסודן אותה מילה. מקורן במילה האכדית ummânu שפירושה בעל מלאכה מנוסה וגם אדם העוסק במלאכת מחשבת. בתנ"ך המילה באה פעם אחת בלבד וניקודה אָמָּן: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שיר השירים ז, ב). בכמה מנוסחי הדפוסים של התנ"ך היא מנוקדת בחטף קמץ: אֳמָן. בלשון חכמים רגילה יותר הצורה אֻמָּן באותה משמעות.
העברית החדשה ניצלה את קיומן של שתי הצורות העתיקות כדי להבחין בין המשמעויות: אוּמן הוא 'בעל מלאכה', 'מומחה במלאכתו', ואוֹמן הוא artist – יוצר, כגון צייר, פסל, מוזיקאי, שחקן וסופר. מכאן שאוּמנות (בניקוד: אֻמָּנוּת) היא 'עבודה', 'מלאכת כפיים', ואילו אוֹמנות (בניקוד: אָמָּנוּת), על פי חידושו של אליעזר בן־יהודה (אצלו בניקוד אֳמָנוּת), היא 'פעילות יצירתית בעלת ערך אסתטי', art בלעז.
האקדמיה ללשון העברית סמכה את ידיה על הבחנה זו.
הערות
- שתי המילים נכתבות לפי כללי הכתיב המלא החדשים בווי"ו: אומן. כך גם המילים המופשטות: אומנות. לצורך הבחנה מומלץ להוסיף ניקוד עזר בווי"ו: אוּמן ואוֹמן, אוּמנית ואוֹמנית, אוּמנות ואוֹמנות.
- ההגייה אַמן, אַמנות (בתנועת a באל"ף) היא הגייה משובשת.