כללי העברית התקנית של ימינו מיוסדים לרוב על העברית כפי שהיא מתועדת בספרות הקדומה. ואולם לא תמיד אפשר למצוא בספרות זו תשובות פשוטות לשאלות התקן, לעיתים מתחשבים קובעי התקן בשימוש הרווח בקרב הציבור, במגמות כלליות בעברית ובתופעות לשון בשפות אחרות.
לעיתים הממצא בתעודות עבריות קדומות אינו עולה בקנה אחד עם מה שנחשב לעברית התקנית. במאמר מוצגים שני מקרים כאלה – האחד מתחום התחביר (בגלל ש־, למרות ש־) והאחר מתחום הלקסיקון והצורות (צורת הנסמך ברת).