המאמר סוקר את השאלות והבעיות שמציב התעתיק של מילים בשפה אחת לאותיות של שפה אחרת, ואלה מודגמות בתעתיק מעברית לאותיות לטיניות. בבעיות הנדונות: האם לתת ביטוי בתעתיק להבדלים בין אותיות אף על פי שאין הבדל בהגייתן (ט–ת, כּ–ק)? איך לתעתק אותיות שאין להן מקבילה בלשון היעד (צ, ש, ח) – באות אחת בעלת סימן הבחן או בשתי אותיות? לפי איזו שיטה לתעתק כאשר אותיות התעתיק נהגות בשפות שונות בצורות שונות (כגון אותיות התנועה ieaou)? במאמר נפרסים לפני הקורא השיקולים בקביעת הכללים והיתרונות והחסרונות של הפתרונות השונים שהוצעו.
