גָּדֵל או גּוֹדֵל? יָשֵׁן או יוֹשֵׁן?

הפעלים גדל וישן שייכים לבניין קל. בבניין זה יש שלושה משקלים, והם ניכרים – כיום – בעיקר בצורת הבינוני (ההווה).

• המשקל הרווח הוא משקל פָּעַל (כָּתַב, אָכַל). בצורות הבינוני פּוֹעֵל, כגון כּוֹתֵב, אוֹכֵל.
• משקל אחר הוא משקל פָּעֵל, כגון דָּבֵק, חָפֵץ; צורות אלו משמשות בימינו בעיקר לבינוני, אך בלשון המקרא הן משמשות גם לזמן עבר.
• המשקל השלישי והנדיר מאוד הוא משקל פָּעֹל: יָכֹל. צורת הבינוני היא יָכוֹל.

הפועל ישן שייך למשקל פָּעֵל, ועל כן יש לומר יָשֵׁן (ולא יושן). כך גם עָמֵל (ולא עומל), שְׂבֵעִים (ולא שׂוֹבְעִים). גם הפועל גָּדַל שייך למשקל זה, ולכן צורת הבינוני שלו היא גָּדֵל, גְּדֵלִים.

נעיר כי לפועל 'לגדול' יש הוראה נוספת: 'לעשות גדילים, לקלוע (צמות)'. בהוראה זו צורת הבינוני היא גּוֹדֵל, כגון "האשה הזו כשגודלת שער ראשה נותנת את השער לאחוריה והוא נאה לה" (תנחומא [מהדורת בובר] פרשת תצוה).

ומה באשר לצורות העבר של משקל פָּעֵל?

הצורות הנוטות מנוקדות ברגיל בדיוק כמו אחיותיהן במשקל פָּעַל: יָשַׁנְתִּי (כמו כָּתַבְתִּי), גָּדְלָה (כמו שָׁמְרָה), חֲפַצְתֶּם (כמו אֲכַלְתֶּם). לעומתן צורת עבר נסתר משמרת את תנועת המשקל. למשל: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת" (מלכים א ט, א), "כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה" (ישעיהו טו, ו).

ואולם כבר בלשון המקורות יש שבא פתח בצורות עבר נסתר, כגון "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בראשית כו, יג); "מי שֶיָּשַׁן בדרך" (משנה עירובין ד, ה; כך בכתבי היד הטובים של המשנה ואף בדפוסי משנה מנוקדים). על פי צורות אלו ועל פי הנוהֵג בפי הדוברים התירה האקדמיה היתר גורף לתנועת פתח בעבר נסתר במשקל פָּעֵל (חוץ מפעלים מגזרת ל"א כגון יָרֵא, צָמֵא).