צורת הנקבה של הוֹרֶה היא הוֹרָה.
המילים הוֹרֶה, הוֹרָה והוֹרִים הן צורות בינוני של הפועל הָרָה שעניינו היריון, ולכן דווקא צורת הנקבה היא הטבעית והמתבקשת ביותר. וכך אומנם מצאנו בתנ"ך: "עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (שיר השירים ג, ד), "זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם" (הושע ב, ז). הורתו של אדם היא אימו, מי שהרתה אותו.
צורת הרבים הוֹרִים מופיעה בתנ"ך פעם אחת – בברכת יעקב ליוסף: "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם…" (בראשית מט, כו; במחקר המודרני יש הקוראים כאן 'הוֹרֵי עד' במשמע הָרִים בהקבלה ל'גבעות עולם').
מלבד זאת המילה הוֹרִים נקרית רק בחיבורים מאוחרים יותר – באחת ממגילות ים המלח ובספרות חז"ל; ואילו המילה הוֹרֶה בזכר עולה רק בלשון הפיוט.
כיום דווקא הצורה הוותיקה הוֹרָה איננה משמשת כמעט. ואין פלא בדבר – הרי כאשר רוצים לדבר דווקא על האֵם נוקטים את המילה אֵם עצמה. לעומת זאת כשהכוונה לאב וגם לאם נוקטים את המילה הורים, וכשהכוונה לאב או לאם נוקטים את צורת הזכר הוֹרֶה.