לצפייה במושבי הכינוס הפתוח:
הכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה בשיתוף משרד התרבות והספורט ומשרד ראש הממשלה נערך בימים שני ושלישי, ט"ו–ט"ז באייר (7–8 במאי), במרכז לאמנויות הבמה (בית חיל האוויר) בהרצלייה. בכינוס היו תשעה מושבים, והשתתפו בהם מיטב החוקרים והיוצרים בלשון העברית ובתחומים המשיקים לה.
המושב הראשון יוחד לשפות ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה, והציג דיון מעמיק במעמדה של העברית לצד האנגלית. חבר האקדמיה ללשון העברית פרופ' אהרן דותן מאוניברסיטת תל־אביב, תיאר את השתלטות האנגלית על המחקר, על ההוראה ואף על תחומי המנהל במוסדות להשכלה גבוהה. הוא הצביע על חלחול התופעה לבתי ספר תיכוניים והתריע מפני פגיעה קשה במעמדה של הלשון העברית. פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון ויושבת ראש ועד ראשי האוניברסיטאות, ציירה תמונה מורכבת של שאיפה לשמור על הלשון העברית במוסדות להשכלה גבוהה לצד צרכים מעשיים של חיים אקדמיים בעולם הגדול המחייבים קשרים עם עמיתים בחו"ל, אירוח של מרצים וסטודנטים מחו"ל, פרסום מחקרים באנגלית בכתבי עת רבי תפוצה ועוד. פרופ' שרה סטרומזה, רקטורית האוניברסיטה העברית, הדגישה גם היא את הצורך לשמור על מעמדה של הלשון העברית מחד גיסא ואת הצורך להתערות בקהילה המדעית בעולם מאידך גיסא. היא הביעה תמיכה בהכנת הסטודנטים לאתגרים המצפים להם בעבודתם המדעית, ובהם שליטה טובה באנגלית. כן הדגישה סטרומזה את החשיבות בטיפוח הלשון העברית בקרב הסטודנטים.
על הקרבה והקשר ההדוק שבין העברית לערבית עמדו מדקדקים בכל הזמנים. במושב השני נידון המגע בין העברית ובין הערבית בימינו. פרופ' מנחם מילסון מן האוניבסיטה העברית סקר כמה מדרכי החידוש של הלשון הערבית בבואה להרחיב את אוצר מילותיה על פי צורכי הזמן והדגים את תיעוד המילים במילון המקוון שהוא שוקד על כתיבתו. הוא הראה שדרכי התצורה שאימצה הערבית, דומים מאוד לדרכי התצורה של העברית החדשה, כגון הרחבת השורשים התלת־עיצוריים לשורשים ארבע־עיצוריים. עוד צוין שהערבית אינה נרתעת ממציאת חלופות למילים בין־לאומיות, כגון חידוש מילים למונחים גלובליזציה וקואליציה. פרופ' יהושע פורת מן האוניברסיטה העברית טען שתהליך תחיית הדיבור העברי עדיין לא תם וציין כמה פרקים בלשון העברית שנדרשת בהם הסדרה, כגון ניסוח כללים ידידותיים לפתרון בעיית הכתיב העברי. פורת יצא נגד השימוש התדיר שעושים דוברי העברית המשכילים בביטויים ארמיים שאינם נהירים לרוב דוברי הלשון. ד"ר מחמוד כיאל מאוניברסיטת תל־אביב בחן את השפעת הנטיות האידאולוגיות של מתרגמים של יצירות מן הספרות הערבית לעברית על עבודת התרגום שלהם.
במושב השלישי נשמעה הרצאתו המקיפה של פרופ' אבנר הולצמן מאוניברסיטת תל־אביב, חתן פרס האקדמיה ללשון העברית על שם אסרף לשנת תשע"ב. הולצמן תיאר את דמותו בעלת הסתירות לכאורה של ברדיצ'בסקי כפי שהיא משתקפת מיצירותיו בצעירותו ובבגרותו, וניתח את השפעתו הרבה על דור הצעירים שהפכו למובילי דרך בספרות העברית ובהנהגת מדינת ישראל. בדברי תגובתו האיר פרופ' מנחם ברינקר צדדים נוספים באישיותו וביצירתו של ברדיצ'בסקי.
המושב הרביעי יוחד לעיצוב האות העברית והשתתפו בו נעם שכטר ועדי שטרן מן המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. נעם שכטר סקר את שתי התפיסות המנוגדות בתחיית העיצוב של האות העברית. התפיסה האחת שחזרה את צורת האות ההיסטורית וביקשה לחזק את הזהות העצמית־הלאומית, והתפיסה האחרת ביקשה להשתלב במרחב ההווה: להידמות לאסתטיקה של הטיפוגרפיה המערבית או להתמקם לצד הכתב הערבי. עדי שטרן עסק בהשפעתה המכרעת של יצירתו של צבי נרקיס על העיצוב המודרני של האות העברית.
היום השני של הכינוס נפתח במושב על לשון ומשפט. שלושה משפטנים בכירים סקרו צמתים חשובים שבין המשפט והלשון: פרשנות המשפט, לשון המשפטנים וחשיבותם של מונחי המשפט. את המושב פתח יושב הראש, נשיא האקדמיה ללשון העברית פרופ' משה בר־אשר. הוא העלה על נס את עבודתה של הוועדה למונחי משפט ששניים ממשתתפי המושב חברים בה, וציין את השתדלותה לחדש מונחים מתוך העברית וברוח העברית. לדוגמה: למונח 'סוביודיצה' קבעה הוועדה את המונח העברי 'במכבש הדין' ולא תרגמה למונח 'תחת השופט'. נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק בחן את מקומו של הניתוח הלשוני בפרשנות הטקסט המשפטי. הוא טען שלשון הטקסט המשפטי ממלאת תפקיד מרכזי בפרשנות המשפט. היא קובעת את מגוון המובנים שניתן לתת לטקסט, ועל פיה נקבעת המשמעות היחידה שהפרשן יכול לייחס לטקסט המשפטי. נמצא כי כל פרשן במשפט הוא גם בלשן, אך הפרשנות במשפט אינה מוגבלת רק לבלשנות. על לשון המשפטנים דיבר שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל, חבר הוועדה למונחי משפט של האקדמיה. הוא הצביע על הפער שבין שאיפת המשפטנים לנקוט לשון מובנת לכול למרות המונחים הטכניים והמורכבות של המשפט ובין הלשון שהם נוקטים בפועל, הלוקה לא פעם בשיבושי לשון, בארכנות יתר ובעודף ספרותיות. את ההרצאה האחרונה במושב נשאה פרופ' גבריאלה שלו, נשיאת המועצה האקדמית בקריה האקדמית אונו וחברת הוועדה למונחי משפט של האקדמיה. שלו עמדה על חשיבות המינוח המשפטי. לדבריה הגדרת מושגי יסוד במשפט היא במרכז מעייניו של המשפטן. ולמרות זאת החקיקה האזרחית שלנו, כמו הספרות המשפטית, רוויה מונחים מעורפלים, לעתים אף שגויים. ליקויים אלה מוצאים את תיקונם בהצעת חוק דיני ממונות, אשר פורסמה לאחרונה, המסמלת את צעדיה האחרונים של שיטת המשפט הישראלית למעבר לדינים עצמאיים.
בשנה שעברה נוסדה באקדמיה סדרת מפגשים בשם 'צוהר למילון ההיסטורי', שבה ביקשה האקדמיה לשפוך אור על פרקים ממפעלה העיקרי – מפעל המילון ההיסטורי. במושב השני נפתח צוהר נוסף. פרופ' שמחה עמנואל מן האוניברסיטה העברית סקר את הקשיים בבחירת החיבורים של הספרות הרבנית שנודעה להם ההשפעה הרבה ביותר בתודעת הדורות, ושאותם יש לכלול במילון ההיסטורי. הוא הציע דרכים לפתרון הקשיים הללו או לעקיפתם. אריאל שוה, דוקטורנט באוניברסיטה העברית וראש מדור הספרות הרבנית של ימי הביניים במפעל המילון ההיסטורי, הרצה על חידושי הלשון של רש"י. פירושי רש"י למקרא ולתלמוד זרועים חידושי לשון מרעננים שיצר רש"י אגב כתיבתו ושילב בטבעיות בשטף הפירוש. לא מעט חידושי צורה ומשמעות כאלה נקלטו בשפה העברית והם משמשים בה עד ימינו. שוה הראה שמעיון בעדי נוסח שונים ומהשוואת חיבוריו של רש"י לכלל החיבורים שקדמו להם, מתברר כי זיהוי החידושים המילוניים דורש זהירות יתרה: במקרים רבים מתעורר ספק מה צורתה המדויקת של מילה מסוימת ואם אכן חדשה היא בלשון. ד"ר גבריאל בירנבאום, חוקר בכיר במפעל המילון ההיסטורי, חבר מערכת המילון וכותב הערכים הראשי, חשף כמה מן הקשיים העומדים בפני מילונאי במילון היסטורי. הוא סיפר שלאחר שנים ארוכות של בניית הקונקורדנציות לספרות העתיקה והחדשה הוחל בשנת 2004 בכתיבת גוף המילון לספרות העתיקה, וכבר עתה נכתבים ערכים באות תי"ו. הכיצד? כדי שלא תהיה אחריתו של המילון כאחריתם של מילונים רבים שהתחילו באות אל"ף ולא הגיעו לאותיות אחרות, הוחלט להתחיל באות תי"ו. בערך הכתוב נמנים גוני המשמעויות השונים; כל גון משמעות מודגם במבחר מובאות מהמאגר לפי סדר כרונולוגי. כן ניתנות תפוצתו של הערך, הערות לתצורה והערות אטימולוגיות. בהרצאתו תיאר בירנבאום כמה מערכי השורש נו"ף שנכתבו לאחרונה (השורש נו"ף נכתב שלא על פי הסדר מטעמי האחדת החטיבות במילון). הוא הראה שמקצת הערכים האלה אינם מופיעים במילונים הקיימים.
המושב הבא יוחד לעברית במערכת החינוך. חברת האקדמיה פרופ' אורה שורצולד מאוניברסיטת בר־אילן סקרה את אתגרי הוראת העברית בבית הספר. הוראת המקצוע עברית בבתי הספר כוללת לשון, הבנה והבעה. מורי המקצוע נדרשים לתפקיד כפול: להוראת מבנה הלשון בתחומי הצורות, ההגה, התחביר והסמנטיקה בהיבט המקצועי, ולהוראת ההבעה, ההבנה והשיח בהיבט האורייני. תכנית הלימודים בלשון העברית מבקשת לגשר בין שני ההיבטים האלה. חבר האקדמיה ד"ר חיים כהן מאוניברסיטת תל־אביב פרס את חזונו על מערכת חינוך שבה הקניית עברית משובחת לא תהיה מעשה לימודי בלבד כי אם בראש ובראשונה מעשה של חינוך. פעולת הקניה זו צריכה ללוות את התלמיד מראשית צעדיו בגן הילדים ולאורך כל שנותיו בבית הספר לכל רמותיו. כיוון שזה מעשה חינוכי הוא מוטל לאו דווקא על המורים ללשון כי אם על כל מי שהוא חלק ממערכת החינוך. את העברית הטובה צריך התלמיד לקנות מתוך חשיפה מתמדת ללשון מתוקנת היוצאת מפיהם של כל מי שמופקדים על חינוכו ולימודו. חבר האקדמיה ד"ר מרדכי מישור, לשעבר ראש המדור לספרות העתיקה במפעל המילון ההיסטורי, הראה שאימוץ הניקוד הטברני בקהילות ספרד יצר חוסר התאמה בין ההגייה בפועל ובין סימני הניקוד ששימשו בכתיבה. כדי ליישב את הסתירה בין הניקוד להגייה גיבשו המדקדקים לדורותיהם תורת ניקוד המפרנסת את הדקדוק העברי עד ימינו. במוקד הרצאתו עמדה השאלה כמה תנועות יש בניקוד העברי.
במושב השמיני של הכינוס, שדן בלשונות הספרות והשירה בימינו, הרצו שלושה סופרים ומתרגם אחד. הסופר אהרן מגד הדגים את השינוי שחל בביטויי הומור בלשון הסופרים, וטען שההומור היה אחד המניעים של תחיית הלשון. הוא הדגים את דבריו בקטעים של יצירות משל עמנואל הרומי עד ילקוט הכזבים ויצירות בנות ימינו. הסופר והעיתונאי יונתן יבין עסק בעברית המדוברת הבאה לידי ביטוי בספרות העכשווית בכלל ובטקסט המצטט את גיבוריו בפרט. הוא טען שאמינות הדוברים בטקסט מושגת רק כשהסופר מדבר מגרונם, ולכן לא רצוי שיערוך את לשונם. הסופרת, התסריטאית ושדרנית הרדיו עירית לינור הפליאה לתאר את השקלא וטריא שניהלה עם אנשי האקדמיה על כותרת הרצאתה ועל תקציר הרצאתה. עוד מנתה לינור את אויבי הספרות: מטאפורות, דימויים, תיאורי נוף, ירידה לפרטים ואפילו גשם. המתרגם פטר קריקסונוב עסק בשמות של יצירות ספרות במקור ובתרגום. הוא טען כי שמה המקורי של יצירת ספרות מתמצת את התוכן ומעיד על סגנון הכתיבה ואף עשוי לספר על המחבר ועל תקופתו, ושמה המתורגם של היצירה חושף פנים חדשות ביצירה המתורגמת, בתרבות שבה נוצרה, בתרבות היעד ולעתים גם בשפתה.
המושב התשיעי והאחרון של הכינוס עסק בדיבור בקולנוע הישראלי. יוצר הסרטים וחוקר הקולנוע פרופ' יהודה ג'אד נאמן מאוניברסיטת תל־אביב ואוניברסיטת ניו־יורק דן ב"מר מאני", סדרת טלוויזיה קצרה בת חמישה פרקים של הבימאי רם לוי שהיא עיבוד קולנועי של הרומן "מר מאני" מאת א"ב יהושע. ברומן חמישה דיאלוגים חד־צדדיים בעברית, ובסדרה הדיאלוגים מדוברים בחמש שפות: עברית, גרמנית, אנגלית, יידיש, ספרדית יהודית (לדינו). בעקבות דבריו של אנטוניו גראמשי כי "בכל פעם שעל סדר היום הציבורי עולה 'שאלת הלשון', משמעות הדבר כי שורה של בעיות אחרות ניצבות בחזית הזירה הפוליטית", טען נאמן כי הופעת "שאלת הלשון" במדיום הפופולרי מצביעה על שידוד מערכות בזירה הפוליטית שנ