ריאיון עם צבי נשרי, המורה העברי הראשון בארץ לחינוך גופני, חושף את ראשית המינוח העברי בתחום הספורט
צבי נשרי ותולדות המינוח העברי בתחום החינוך הגופני
צבי נשרי (1878–1973) נולד בשם צבי אורלוב באוקראינה. לאחר ששירת בצבא הרוסי עלה ארצה ב־1904, ובשנת 1907 הוזמן ללמד התעמלות ב"גימנסיה הרצליה" על סמך ניסיונו כחייל. לנשרי לא הייתה הכשרה רשמית בהוראה ובחינוך גופני, ולכן ביקש ממנהלי הגימנסיה ללמוד הוראת התעמלות בחו"ל. לאחר לימודיו שב לארץ והיה למורה הראשון שלימד התעמלות בעברית. לצד ההוראה הכשיר נשרי מורים להתעמלות, כתב תוכניות לימודים בחינוך הגופני ופעל לאורך כל השנים לקביעת מונחים עבריים בתחום.
כבר מראשית עבודתו של נשרי כמורה להתעמלות הוא עמד על הצורך הדחוף במינוח עברי, וניגש למלאכה: הוא הכין רשימת מונחים עבריים בסיסיים בתחום ההתעמלות והוראתה, וביקש מוועד הלשון העברית לדון בה ולאשרה. ואכן הרשימה נידונה בישיבות הוועד ופורסמה בשנת תרע"ג (1913).
בשנת 1971 ריאיין פרופ' אהרן בר־אדון את צבי נשרי. בריאיון שהוקלט תיאר נשרי את ילדותו המוקדמת ואת ההחלטה להפוך מבעל מלאכה למורה: "החלטתי לעזוב את העבודה ולהתחיל ללמוד. […] והכתובת שלי הייתה ברורה, אני אסע לצ'רניגובקה, שם יש בוגר [חיים בוגרצ'וב], והוא כבר מומחה גדול [להוראה]". עוד סיפר נשרי על דרישתו ממנהלי גימנסיה הרצליה להשתלם בהוראת ההתעמלות: "מורה להתעמלות צריך לדעת יותר מזה. […] אני – חצי שנה מסכים ללמד, בתנאי שאחר כך תיתנו לי לנסוע לחוץ לארץ, ללמוד את המקצוע ממש". נשרי תיאר גם את המחסור במונחים עבריים בתחום ההתעמלות: "צריך ללמד [ב]עברית, ולא בגרמנית. ופה הייתה בעיה. בשפה העברית מצאתי […] אולי חמש מילים שהתאימו".
להאזנה לקטעים מתוך הריאיון:
ריאיון זה הוא חלק מאוסף ציפורה ואהרן בר־אדון לתולדות תחיית הלשון העברית בדיבור־פה שנמסר לאקדמיה ללשון העברית.