בי"ח בשבט תשע"ו (28 בינואר 2016) התקיים בבית האקדמיה ללשון העברית ערב מיוחד לכבוד מחקריו של פרופ' עוזי אורנן.
את הערב פתח פרופ' אבי הורביץ. הוא סקר את תולדות חייו של פרופ' אורנן ואת מפעלו המדעי. הנה קטע מן הדברים שנשא:
פרופ' מאיה פרוכטמן מאוניברסיטת בר אילן דיברה על ספרו המפורסם של פרופ' אורנן 'דקדוק הפה והאוזן'. היא סיפרה שכמורה צעירה היא נהגה ללמד מתוך חוברת שהכינה, אך כשתלמידיה שאלו למה חבריהם לומדים מספרו של אורנן היא החליטה לבדוק את העניין. היא עיינה בספר ובתחילה תהתה – מדוע הספר מורה אחרת ממה שהיא רגילה? אולם לאחר עיון היא הבינה מה טיבו והחלה ללמד את תלמידיה באמצעותו. תלמידים רבים למדו מתוך הספר, ולימים נעשה קשה מאוד להשיגו.
במהדורה המחודשת (יצאה לאור ב־2016) הכניס המחבר שינויים ונוספו דרכי הסבר. בין השאר הוא השתמש במונח עֶנֶת (מעין צורה משוחזרת של 'עת') לציון זמני הפועל. בהקדמה למהדורה זו ציין פרופ' אורנן כי בחקר העברית יש להתייחס גם לכתב ולניקוד ולא רק לדיבור.
את ההרצאה השנייה נשאה פרופ' צביה ולדן מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הרצאתה עסקה בספרו האחר של פרופ' אורנן 'בראשית היה שפה' שיצא בהוצאת האקדמיה ללשון העברית (תשע"ג). לדבריה כריכת הספר 'צדה את הלב וצדה את העין'. היא ציינה שכוחו של הספר בשאלות שהוא מעורר לאחר הקריאה: האם הכתב הוא בבואה של הדיבור? האם כתב ודיבור מערכות נפרדות הן? מה מוסר הכתב לבד מן ההגייה? האם הכתב אוצר מסורת תרבותית? ואיזה מקום יש לו בזהות שלנו?
את הערב סיכם פרופ' עוזי אורנן בן ה־92. הוא סיפר שכאשר הוא הוגלה למחנה המעצר באריתראה עם חבריו הוטל על כל אחד מהם לתרום לפעילות החברתית של הגולים. הוא התנדב ללמד דקדוק עברי ובמהלך ההוראה נולד הספר "דקדוק הפה והאוזן" מתוך התבוננות בשפה ללא שום ספרות עזר. פרופ' אורנן שיתף את הקהל במפעליו העתידיים. הוא אמר כי לדעתו על הכתב לשקף את הדיבור ועל כן מוטב להשתמש בכתב פונמי.