לשבת על המדוכה פירושו להתחבט רבות בבעיה, להתלבט ולדון בעניין באריכות ובכובד ראש.
מְדוֹכָה היא מכתש לכתישת גרעינים ותבלינים. שורש המילה הוא דו"ך, והוא קרוב לשורשים דכ"ך, דכ"א, דכ"י, ודכד"ך – המציינים כולם ביסודם שבירה וכתישה. המדוכה נזכרת לראשונה בתיאור אכילת המן במדבר: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת, וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן" (במדבר יא, ח).
הביטוי 'ישב על המדוכה' מקורו בתלמוד: "מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר [או: והעיד] שלושה דברים…" (בבלי יבמות טז ע"א; ירושלמי יבמות א:ו, ג ע"א). יש מסבירים כי לפנינו דימוי של דיון ארוך וממושך לכתישה עד דק במדוכה. הסבר אחר ומקורי יותר נתן הרב יהודה אבידע (זלוטניק), מראשי תנועת המזרחי בפולין: בתלמוד הבבלי (מועד קטן כב ע"ב, כתובות מט ע"ב) נזכרת פעמיים הפיכה של אֲסִיתָא (בארמית מכתש גדול, מדוכה גדולה) לצורך עמידה עליה לפני הקהל, מעין במה מאולתרת. אפשר אפוא שתיאורו של חגי הנביא היושב על המדוכה היה במקור תיאור של נואם היושב על במה מאולתרת בדברו אל קהל מאזיניו. אם אומנם נכון הסבר זה, הרי שהמשמעות 'התחבט בפתרון הבעיה' נוספה לביטוי רק כפרשנות מאוחרת בדיעבד, משלא הובן יותר בהקשרו הריאלי המקורי.