"לאה, לאתי, את יפה ונעימה, את כל אשר רציתי, את דומה לפרחים, את גמישה כתומר וחמה כשמש, את הטבע בכל גדולתה, את הסמל והמופת… צריך שנבין כי הדרור הולך לקראתנו, כי ארץ ישראל משתחררת עבורנו, כי זוהר נפלא מעל לראשינו. ירושלֵם מחכה במזרחנו!" (בן־ציון בן־יהודה)
בירושלים האדוקה הנידחת והקרתנית של תחילת המאה העשרים התאהבו לאה אבושדיד, הנאווה בבנות היישוב, בת למשפחה ספרדית אמידה ומיוחסת, ובן־ציון בן־יהודה, בנו של מחיה השפה, פרחח דלפון ואשכנזי לתפארת. סיפור האהבה שלהם היה בעצם הרומן הראשון שהתנהל בעברית בלבד, אחרי אלפיים שנות. הוא כלל חרמות, מזימות, איומים ברצח ובהתאבדות, שירים למכביר, גוזמאות לרבבות, תככים ואהבה, בעיקר אהבה.
במסגרת סדרת המפגשים המקוונים שלנו בימי מלחמת 'חרבות ברזל' קיימנו מפגש מיוחד עם גיל חובב – נכדם של בן־ציון בן־יהודה (איתמר בן אב"י) ולאה אבושדיד ונינו של אליעזר בן־יהודה. שוחחה עימו ורד ליון־ירושלמי, יועצת התקשורת של האקדמיה ללשון העברית.
במפגש התוודענו לספרו החדש של גיל חובב 'לאהוב בעברית', נחשפנו למכתבים הסוערים שהחליפו סבו וסבתו, ושוחחנו עימו גם על הצדדים הלא מוכרים בחייו של בן־יהודה ועל הפַּכִּים הקטנים (והגדולים) שמאחורי חידוש השפה העברית.
לצפייה: