המילה 'לדידי' מקורה בארמית של התלמוד הבבלי, ושם היא משמשת במקום מילות יחס שונות – שלי, לי, בשבילי, לדעתי וכדומה. בעברית החדשה נתייחדה המילה למשמעות 'לשיטתי', 'מבחינתי'. למשל: "הביקורות לא היו נלהבות, אך לדידי זו הייתה הצלחה".
בגופים אחרים הנטייה הארמית היא לְדִידֵיהּ (הוא), לְדִידַהּ (היא), לְדִידַן (אנחנו), לְדִידָךְ (אתה), לְדִידִיךְ (את). ויש המטים על פי העברית: לְדִידוֹ, לְדִידְךָ וכדומה.
יש הסבורים כי דִּידִי היא גלגול של דִּילִי – חיבור המילים דִּי (=שֶׁ או שֶׁל) ולִי. לפי הסבר זה הידמתה הלמ"ד לדל"ת שלפניה. לדעת אחרים דִּידִי היא הרכב של דְּ+יְדִי ('של יָדִי'); ויש שהציעו לראות בצורה דִּידִי נטייה של מילת היחס דִּי לבדה (לפי הסבר זה מילת היחס מוכפלת בנטיות לשם הקלת ההגייה, כפי שמילת היחס 'מן' נכפלת בצורות 'ממני', 'ממנו').