לְהַוָּתִי

פירוש הביטוי: 'לאסוני'.
דוגמה: ככל שמתרחבת הרכיבה על אופניים מתרבות להוותנו גם התאונות.

מקורו של מטבע הלשון 'להוותי' בפסוק מוקשה בספר איוב: "נָתְסוּ נְתִיבָתִי, לְהַוָּתִי יֹעִילוּ, לֹא עֹזֵר לָמוֹ" (ל, יג). לפי המילונים המשמעות העיקרית של המילה הַוָּה בתנ"ך היא 'אסון'. ואכן בפרשנות המסורתית 'להותי' מתפרש "לפורענותי" (התרגום הארמי), "לשברי" (מצודת דוד; כלומר 'לאסוני').

בשירת ספרד שובצו מדי פעם המילים "להותי יעילו", כגון אצל אבן בקודה (המאה ה־11): "דוֹרְשֵי רַעָתִי עַלַי הִגְדִילוּ / לְהַוָותִי יוֹעִילוּ" (הניקוד במקור). גם בספרות העברית החדשה אפשר למצוא שיבוצים כאלה, למשל: "עתה נפקחו עיניהם לראות, כי תקנתם היתה קלקלתם, והסענאט [=סֵנאט] אשר בהשקפה ראשונה תמך ידיהם, הועיל עוד יותר להוותם" (הצפירה, 23.3.1880). ואולם בד בבד יש שימוש במטבע 'להוותי', 'להוותם' כשהוא לעצמו.

דוד ילין קשר את הַוָּה למשמע 'נפילה' – אחד המשמעים של השורש הו"י / הי"י, המוכר בעיקר מן הערבית, אך יש לו שרידים גם בעברית כגון "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (שמות ט, ג). ילין הראה ששימוש המילה הַוָּה בכמה הקשרים במקרא הוא במשמע 'בור עמוק', ומכאן גם 'מלכודת': "קִרְבָּם הַוּוֹת, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן" (תהלים ה, י); "צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם, וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ" (משלי יא, ו; ילין מציע לקרוא כאן את הַוַּת כצורת נפרד, כלומר הבוגדים יילכדו בהַווה, במלכודת; והשוו לפסוק הקודם: "צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע"). סביר שגם בפסוק באיוב מדובר על בור ומכשול בנתיבתו (דרכו) של הדובר.