הביטוי "מה אתה סח" (או בשי"ן שמאלית: שָׂח) משמש להבעת פליאה על דברים שנאמרו, גרסה מליצית של 'מה אתה אומר'.
מקור הביטוי בספרות חז"ל, אך שם הוא חלק מהיגד ארוך יותר: "איני יודע מה אתה סח". היגד זה מופיע בכמה מקומות באותו הקשר:
היכן שוֹרי שהפקדתי אצלך? אמר לו: איני יודע מה אתה סח. (תוספתא בבא קמא ח, ד; נוסח דומה במשנה שבועות ח, ג ועוד)
סָח (שָׂח) פירושו 'אוֹמֵר' 'מְדַבֵּר'. אם כן "איני יודע מה אתה סח" פירושו 'איני יודע מה אתה אומר', 'אין לי מושג על מה אתה מדבר'.
סָח או שָׂח?
הכתיב סָח בסמ"ך הולך בעקבות הכתיב האופייני של פועל זה בלשון חכמים, שממנה ירשנו את הביטוי.[1] הכתיב שָׂח בשי"ן הוא על פי כתיבן הרווח היום של מילים מאותו השורש כמו שִׂיחָה, לְשׂוֹחֵחַ – כתיב ההולך אחרי המקרא. אם כן יש מקום לשני הכתיבים.
לצד הפועל שָׂח בבניין קל מצוי הפועל הֵשִׂיחַ בבניין הפעיל באותה משמעות, כמו במימרה אין מסיחין בסעודה או אין משיחין בסעודה. מימרה זו לקוחה אף היא מספרות חז"ל (בבלי תענית ה ע"ב), וגם בה אפשר לנקוט כיום את שני הכתיבים.
***
"אין משיחין בסעודה" או "אין משיחין בשעת הסעודה"? מתוך המדור לשוננו לעם בעיתון הארץ תרצ"ו, 1932
מתוך: סמדר ברק ורונית גדיש (עורכות), שפה קמה – לקט מתוך המדור "לשוננו לעם" – עיתון "הארץ" תרצ"ג–תש"ה (1932–1944), ירושלים תשס"ט, קטע 21
_______________________
[1] ברוב עדי הנוסח המשובחים של ספרות חז"ל, למשל בכתב יד קאופמן למשנה ובכתבי היד של התוספתא – הכתיב הוא בסמ"ך, אך בכמה עדי נוסח אחרים (למשל בכתב יד פארמה למשנה), אנו מוצאים את הכתיב בשי"ן. סביר שהכתיב בסמ"ך הוא המשקף את הכתיב המקורי של הביטוי, שכן המעבר משי"ן שמאלית לסמ"ך הוא ממאפייניה המובהקים של לשון חז"ל בהשוואה ללשון המקרא. הכתיב "שח" בשי"ן הוא כנראה תיקון מאוחר יותר שהושפע מן הכתיב המקראי.