פירוש הביטוי: 'משענת רעועה', 'דבר או איש שאין לסמוך עליו'.
דוגמה: הראיות שהביאה התביעה הן משענת קנה רצוץ, וההגנה תפריך אותן אחת לאחת.
בימי המלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על ערי יהודה וצר גם על ירושלים. סיפור המצור והסרתו מסופר בתנ"ך פעמיים: בספר מלכים ובספר ישעיהו. רבשקה, שר צבא סנחריב, נזף בחזקיהו ולעג לו על שמרד במלך אשור ושם מבטחו במעצמה האזורית השכנה מצרים שתבוא לעזרתו. וכך מצוטט רבשקה בדבריו אל אנשי חזקיהו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ? … עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי? עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ. כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (מלכים ב יח, יט–כא; ובשינויים זניחים בישעיהו לו, ד–ו).
קנה, מהצמחים האופייניים למצרים, הוא צמח חזק וגמיש. קנה רצוץ, כלומר רעוע או שבור, הוא הפך הדבר; קנה כזה – אומר רבשקה – במקום שיהיה משענת למי שסומך עליו את כפו, יחורר אותה ויפצע את הנסמך עליו. והנמשל ברור: מצרים היא משענת רצוצה כזאת, וההישענות עליה תביא לפגיעה בחזקיהו ולנפילת ירושלים. גם בימינו משענת קנה רצוץ היא ביטוי לאדם או לדבר שאי אפשר לסמוך עליו, והיא נתפסת כמשענת רעועה שתגרום לנפילת הנשען.
הערה: רצוץ הוא ביסודו רעוע – בחילופי צד"י ועי"ן. במקרים כאלה החלופה בעי"ן היא בדרך כלל על דרך הארמית, כפי שמקבילתה של 'ארץ' בארמית היא 'ארע' ושל 'צאן' – 'עאן'. גם השורש רע"ע – מקבילו של רצ"ץ –הביע ביסודו שבירה. למשל בפסוק "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב, ט) מקביל הפועל תְּרֹעֵם אל תְּנַפְּצֵם.