שׁ או שׂ – פשה, חשוך

פָּשָׂה

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח).
הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך: פָּסָה. הוא מופיע בעיקר בהקשר של צרעת במסכת נגעים, אך פה ושם אפשר למצוא אותו גם בהקשרים אחרים. כך למשל נכתב בתלמוד הירושלמי על ההבדל בין זריחת השמש למְאוֹר הירח: "מאור הלבנה מתמר [מִתָּמֵר] ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח" (יומא ג:ב, מ ע"ב).
בלשון ימינו הפועל פָּשָׂה משמש בעיקר לתיאור התפשטותן של תופעות שליליות – לעיתים בצירוף המילה 'נגע': "נגע השחיתות פושׂה בצמרת", "האלימות פשׂתה בחברה".

חָשׂוּךְ

חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. כך גם בשיר 'בין גבולות' מאת חיים חפר: "בלילות חֲשׂוּכֵי כוכבים".
המקור לשימושים מעין אלה הוא הצירוף התלמודי 'חשוכי בנים' או 'חסוכי בנים'.
שם התואר חָשׂוּךְ (או חסוך) נגזר מן הפועל חָשַׂךְ (או חָסַךְ) שפירושו מָנַע. פועל זה מוכר למשל מפרשת העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז).

עוד מילים שמתבלבלים בהגייתן:

• נוֹגֵשׂ (לוחץ, רודן) – שי"ן שמאלית.
• כֶּבֶשׁ (רמפה, שיפוע) – שי"ן ימנית (נהגה בטעות כשם בעל החיים כֶּבֶשׂ).
• שָׁרָךְ (צמח) – שי"ן ימנית.
• הִשִּׁיא (פיתה, השלה) – שי"ן ימנית: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג). לפועל הִשִּׂיא בשי"ן שמאלית משמעויות אחרות, ובהן: 'חיתן', 'נָתַן' (השיא עצה), 'העלה' (הדליק משואה).