הכנסת מחוקקת את חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג–1953: "מוקם בזה מוסד עליון למדע הלשון העברית; המוסד הוא אקדמיה ללשון, ושמו ייקבע על ידיו" [סעיף 1(א)]. "תפקיד המוסד הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה" [סעיף 2].
כעבור שלושה חודשים, בי"ט בכסלו תשי"ד, מתכנסת מליאת האקדמיה ללשון העברית לישיבתה הראשונה. בתקנון שקובעת האקדמיה באותה השנה יוחד סעיף 2 לציון מטרותיה של האקדמיה. המטרה הראשונה היא: "לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה".