בחודש אדר ד' אלפים תתי"ד (1054) חיבר רבי אחימעץ בן פלטיאל (1017, קפואה, איטליה – 1054/1060, אוריה, איטליה) את הכרוניקה "מגילת היוחסין" – חיבור פרוזה בחרוזים המתאר את תולדות משפחתו וקהילתו מהמאה התשיעית ועד זמנו של אחימעץ. סגנון המגילה מזכיר את ספרות המקאמות העברית שהתפתחה באלף השני לסה"נ בעיקר בספרד ובפרובאנס. את הכינוי "מגילת אחימעץ" נתן לחיבור בנימין קלאר, שההדירהּ.
בשנת תשכ"ה (1965), לקראת הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות, יצאה לאור החוברת "מגילת אחימעץ – מעובדת ומוגשת כחומר למילון". מערכת המילון ביקשה להראות בה את דרכה בהכנת החומר למילון ההיסטורי באמצעות המחשב והאמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותה אז – החל בהתקנתו של המקור וכלה בהעמדת הקונקורדנצייה שלו. ואומנם כבר בחוברת זו מוצגת דרכו של המילון כפי שהיא עתידה להינקט בשינויים מעטים בלבד עד ימינו שלנו. חיבורו של אחימעץ בן פלטיאל הותקן על פי כתב היד היחיד בעולם. כתב היד המקורי, המכיל חיבורים שונים בכתיבות שונות, שמור בספריית הקתדרלה של העיר טולדו. נוסח המקור הותקן כמות שהוא – "ללא כל חיסרון וללא שינוי בכתיב".