מוקם המדור לספרות הרבנית לתקופה שבין 1050 ל־1550 לסה"נ, היא ספרות הראשונים. עבודת המדור מתרכזת בהתקנת פירושים למקרא, ובראשם פירוש רש"י למקרא ופירוש הרמב"ן למקרא, בהתקנת משנה תורה לרמב"ם ובהתקנת שו"תים (שאלות ותשובות) ופירושים לתלמוד.
בתולדות עם ישראל מכנים בשם 'הראשונים' את הרבנים והיוצרים שפעלו בין המאה ה־11 למאה ה־15 (לערך) לסה"נ. לתקופת הראשונים נודעה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה. ברבנים החשובים שפעלו בתקופה זו: רבי יצחק אלפסי (הרי"ף), רבי שלמה בן יצחק (רש"י), רבי משה בן מימון (הרמב"ם), רבי אשר בן יחיאל (הרא"ש) ובנו רבי יעקב בן אשר, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן). אליהם מצטרפים עשרות רבנים נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.