האקדמיה ללשון העברית

הפעיל שם הפועל

נטיית כינויי היחיד

נטיית כינויי הרבים

[1] במקרא: לְהוֹצִיאָנוּ.
[2] במקרא: לְהַפְרְכֶם.

צירוף שמות תואר כגון (מסמך) חברתי־כלכלי, אפשר ליידעו בשתי דרכים: יידוע שם התואר הראשון או יידוע כל אחד משמות התואר. לדוגמה: 'המסמך החברתי־כלכלי' או 'המסמך החברתי־הכלכלי'. סימון המקף בצירוף כזה אינו חובה.

1. חולם חסר הבא בשמות מלרעיים בהברה האחרונה (או היחידה), משתנה בנטייה לקיבוץ, ודגש בא באות שלאחריו.
למשל: דֹּב דֻּבִּים, חֹב חֻבּוֹ, חֹל חֻלִּין, חֹק חֻקִּים, לְאֹם לְאֻמִּים, אָדֹם אֲדֻמִּים, כָּחֹל כְּחֻלָּה, אָרֹךְ אֲרֻכִּים [1], חָשֹׁךְ חֲשֻׁכִּים, עָמֹק עֲמֻקִּים, עָנֹג עֲנֻגָּה, עָקֹם עֲקֻמִּים, עָרֹם עֲרֻמִּים, עֵירֹם עֵירֻמִּים, רָטֹב רְטֻבִּים, אַלְגֹּם אַלְגֻּמִּים, אַלְמֹג אַלְמֻגָּיו, חַרְטֹם [קוסם] חַרְטֻמֵּי־.

כאשר לא יכול לבוא דגש באות שאחרי החולם החסר (באותיות אהחע"ר) – החולם החסר מתקיים בנטייה (כתשלום דגש). למשל: חֹר חֹרֵי־, לֹעַ לֹעִי, אָפֹר אֲפֹרָה, צָחֹר צְחֹרִים, שָׁחֹר שְׁחֹרָה.

הערות

1. תנו דעתכם שהשמות אָרֹךְ, חָשֹׁךְ, עָקֹם, רָטֹב יש להם מקבילות במשקל פָּעוּל: אָרוּךְ אֲרוּכִים, חָשׁוּךְ חֲשׁוּכִים, עָקוּם עֲקוּמִים, רָטוּב רְטוּבִים.
2. בנטייתם של שמות אחדים נוהג הקמץ הקטן בצד הקיבוץ (שהוא עיקר), למשל: עָזְּךָ עָזִּי.[2]
3. בשם שֻׁמְשֹׁם [3] החולם החסר משתנה בנטייה לשווא, כגון שֻׁמְשְׁמִין.

אַבְזָר, אֲבִיזָר (שתי הצורות כשרות).

שמות המסתיימים בצירי – בין שהוא מתקיים בנטייה ובין שהוא משתנה לשווא או לתנועה אחרת – מנוקדים בצירי גם בצורת הנסמך. למשל: לֵב־, שֵׁם־, חֲבֵר־, הֶבְדֵּל־.

הערות

1. השם בֵּן מנוקד בנסמך בסגול: בֶּן־.
2. במקרא באה צורת הנסמך גם בחיריק, כגון בִּן־נון, בִּן הכות.
   מילים רבות, ובעיקר מילים בנות הברה אחת המנוקדות בצירי (להוציא בֵּן), ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בצירי, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בסגול. למשל: ולֶב־אָיִן (משלי יז, טז) לעומת לֵב פַּרְעֹה (שמות ז, יד), וכן כַּאֲבֶל־אֵם (תהלים לה, יד).[1]
3. בכמה שמות המסתיימים בצירי – הצירי משתנה בצורת הנסמך לפתח או צורת הנסמך היא על דרך משקל אחר.[2]

בבניין נפעל בעתיד, בציווי, בשם הפועל ובמשקל הִפָּעֲלוּת התחילית מנוקדת בצירי לפני פ' הפועל גרונית (=אהח"ע) או רי"ש, כגון יֵאָמֵר, תֵּהָרֵס, הֵעָלֵם, לְהֵחָשֵׁב, הֵרָתְמוּת, הֵאָחֲזוּת.

הערה: בשם הפועל לֵהָנוֹת נוהגים להשמיט את ה' הבניין.

תואר כבוד, דרגה וכדומה הקודמים לשם פרטי, כגון אדון, גברת, דוקטור, סרן – אפשר ליידעם ואפשר שלא ליידעם.[1] לדוגמה: גברת ישראלי, הגברת ישראלי; ד"ר לוי, הד"ר לוי; סרן ישראלי, הסרן ישראלי.

ברגיל קמץ הבא בַּשם הנפרד בהברה מוטעמת או בהברה הסמוכה לטעם, משתנה לשווא (או לחטף פתח) בתנאים האלה:
(א) בצורת הנסמך – אם הברת הקמץ נמצאת סמוכה להברה האחרונה. למשל: נָדִיב נְדִיב־, עָנָף עֲנַף־, (דָּג) דָּגִים דְּגֵי־, יָד יְדֵי־ יְדוֹת־, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמַת־, נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹת־.
(ב) בשאר צורות הנטייה – אם הברת הקמץ נמצאת לפחות שנייה למוטעמת. למשל: נָדִיב נְדִיבִי נְדִיבִים נְדִיבֵי־, עָנָף עֲנָפִים, לָהִיט לְהִיטִים, דָּג דְּגֵיהֶם, יָד יְדֵיכֶם יְדוֹתַי יְדוֹתֵיכֶם, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמוֹתֵיהֶם, גִּמְלָה גִּמְלְאוֹתֵיכֶם [1], נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹתֵיכֶם.

ראו עוד על השתנות תנועה שלפניה שווא נע.

א. השם אַלְמָוֶת אינו משתנה בצירופים כגון אַלְמָוֶת הַכֶּסֶף (שם מין מצמחי ארץ ישראל).