קמץ וצירי שאינם מתקיימים בנטייה משתנים לשווא בסמוך לסיומת ־ָן, למשל: תּוֹתְחָן (מן תּוֹתָח, השוו תּוֹתְחֵי־), מִשְׁפְּטָן, מַדְּעָן, מוֹקְדָן.
ואילו קמץ וצירי המתקיימים בנטייה, מתקיימים גם לפני הסיומת ־ָן, למשל: תַּיָּרָן (השוו תַּיָּרֵי־), אָצָן, בַּרְוָזָן, פַּרְדֵּסָן, מַלְגֵּזָן (מן מַלְגֵּזָה). בשמות אלו הקמץ או הצירי מתקיימים גם בנטייה, כגון תַּיָּרָנִים, בַּרְוָזַן־, פַּרְדֵּסָנִים, מַלְגֵּזָנֵי־, וכן סְבִיבָתַן־.
יוצאים מכלל זה השמות כַּלְכְּלָן, פְּסַנְתְּרָן, מַהְפְּכָן (שבא בהם שווא כנגד קמץ או צירי מתקיימים בשמות כַּלְכָּלָה, פְּסַנְתֵּר, מַהְפֵּכָה).
1. לפני שם לא מיודע
- המספר 2 בא בצורת הנסמך: 'שני חודשים', 'שתי שנים'.
- שאר המספרים באים בצורת הנפרד: 'שלושה חודשים', 'ארבעים וְחָמש שנים', 'עשרים ושתיים ילדות', 'אלף ושניים שקלים'.
- לפני מאות ואלפים (עד 10) באה צורת הנסמך: 'חֲמֵשׁ מאות', 'ארבַּעַת אלפים', אבל 'עשרים וארבעה אלף'.
2. לפני שם מיודע
- שמות המספר 2–10 באים בצורת הנסמך: 'שני המלאכים', 'שתי דלתותיו', 'שְׁלוש הערים', 'עשרת הילדים'.
- מספר הגדול מ־10 בא בצורת הנפרד: 'ארבעים הימים', 'ארבעים ושתיים האגודות', 'מאתיים חמישים וחמישה המשתתפים', 'שלוש מֵאות השופרות', 'עשרים וחמישה אלף יחידות הדיור'.
- המספר מאה בא בנפרד או בנסמך: 'מֵאָה השולחנות' או 'מְאַת השולחנות'.
3. שם מספר שרכיבו האחרון אלפים
- שמות מספר שהרכיב האחרון שלהם הוא אלפים יכולים לבוא הן בצורת הנפרד הן בצורת הנסמך: 'ששת אלפים דירות' וגם 'ששת אלפי דירות', 'ששת אלפי הדירות' וגם 'ששת אלפים הדירות'.
4. מניין לא מדויק
- מנהג הלשון בעברית בת ימינו הוא להביע את המניין הלא־מדויק במבנה סמיכות: 'עֶשְׂרוֹת (ה)דירות' או 'עַשְׂרוֹת (ה)דירות',[1] 'מְאוֹת (ה)ציפורים', 'אַלְפֵי (ה)מהגרים'.
5. שמות מספר שבהם הרכיבים מיליון, מיליארד וכדומה
- שמות מספר שבהם המילים מיליון, מיליארד וכדומה יכולים לבוא בצורות אחדות, כגון 'שלושה מיליונים בני אדם', 'שלושה מיליוני בני אדם', 'שלושה מיליון בני אדם'; 'שלושת מיליוני בני האדם'.
- במספר מעורב המצטרף למילים מיליון, מיליארד וכדומה יינקט המבנה 'שלושה וחצי מיליון איש' וכיוצא בו.[2]
בשמות במשקל פַּעָל שע' הפועל שלהם הח"ע – באה פ' הפועל בתנועת a (לפני ה"א וחי"ת בפתח; לפני עי"ן בקמץ) בכל הנטייה. למשל: נַהָג נַהַג־ נַהָגִים נַהָגֵי־; פַּחָח פַּחַח־ פַּחָחִים פַּחָחֵי־ פַּחָחוּת; שָׁעָן שָׁעַן־ שָׁעָנִים שָׁעָנֵי־.
הערה: מילים שצורת היסוד שלהן או צורתן הנוטה מתועדת במקרא בסגול (לפני הח"ע האמורות להיות דגושות) – יתקיים בהן הניקוד שבמקרא, כגון אָח אֶחָיו, אֶחָד אַחַד־, גַּחֶלֶת גֶּחָלִים גַּחֲלֵי־, בַּהֶרֶת בֶּהָרוֹת.
ראו עוד משקל פַּעָל.
1. שמות שמוצאם בלעז והמסתיימים בסיומת ־יה – האות שלפני היו"ד מנוקדת בשווא כאשר לפניה תנועה. למשל: דֵּמוֹקְרַטְיָה, בִּיּוֹלוֹגְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, אָקָדֶמְיָה.
האות שלפני הסיומת מנוקדת בחיריק ויו"ד הסיומת דגושה כאשר לפניה אות בשווא. למשל: גֵּאוֹמֶטְרִיָּה, סִימֶטְרִיָּה, פוּנְקְצִיָּה, וכך גם זַמְבִּיָּה.
בכתיב מלא: דמוקרטיה, ביולוגיה וכיו"ב לעומת גאומטרייה, סימטרייה וכיו"ב.
אין דברים אלו אמורים במילים שבאה בהן תנועת a או e לפני הסיומת ־יה (כגון פַּפָּיָה), ואין צריך לומר תנועת o או u (כגון פָּרָנוֹיָה).
2. ניקוד בסביבת יו"ד באמצע מילה לועזית: האות שלפני היו"ד מנוקדת בחיריק והיו"ד דגושה כאשר קודמת להן אות בשווא, כגון אָקוֹרְדִּיּוֹן, קוֹנְוֶנְצִיּוֹנָלִי.
1. מילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן. למשל: פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון.
2. מילים לועזיות שמקורן במילים יווניות בעלות האות היוונית χ נכתבות בעברית באות כ"ף, והיא מנוקדת בדגש או ברפה כפי הרגיל במבטא, כגון כּוֹלֶסְטֵרוֹל, אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה.
הערות
א. הרוצה לנקד את הכ"ף לפי כללי הניקוד של העברית רשאי לעשות כן, כגון כִּימיה, בְּכִימיה.
ב. מילים לועזיות שיש בהן הרצף ks נכתבות בקו"ף כגון מקסימום, טקסט, אורתודוקסי.
3. הסיומת ־וס במילים שאולות מיוונית מנוקדת בהתאם להגייה הרווחת בשורוק, כגון אוֹקְיָנוּס, אַפּוֹטְרוֹפּוּס, קֻלְמוּס, בֻּלְמוּס. הניקוד בחולם – כמתועד בספרות חז"ל – אפשרי. הוא הדין למילה קוֹקוּס (לצד קוֹקוֹס).
נטיית השורש יס"ף בבניין התפעל היא הִתְוַסֵּף.
הצורה המלומדת היא נִתּוֹסַף.
קל בינוני
הערות לקוראים
(א) סימן ההטעמה בא בצורות המלעיליות וגם בכמה צורות מלרעיות (בסיומת ־כֶם, ־כֶן).
(ב) פה ושם ניתן סימן מתג לסימון הברה פתוחה, במיוחד לצד קמץ גדול.
נטיית כינויי היחיד
| אותי | אותךָ | אותךְ | אותו | אותה | |
| יחיד | שׁוֹמְרֵ֫נִי | שׁוֹמֶרְךָ | שׁוֹמְרֵךְ | שׁוֹמְרוֹ | שׁוֹמְרָהּ |
| גּוֹאֲלֵ֫נִי | גּוֹאַלְךָ / גּוֹאֶלְךָ | גּוֹאֲלֵךְ | גּוֹאֲלוֹ | גּוֹאֲלָהּ | |
| שׁוֹמְעֵ֫נִי | שׁוֹמַעֲךָ / שׁוֹמֵעֲךָ | שׁוֹמְעֵךְ | שׁוֹמְעוֹ | שׁוֹמְעָהּ | |
| בּוֹרְאֵ֫נִי | בּוֹרַאֲךָ / בּוֹרֵאֲךָ | בּוֹרְאֵךְ | בּוֹרְאוֹ | בּוֹרְאָהּ | |
| פּוֹדֵ֫נִי | פּוֹדְךָ / פּוֹדֶ֫ךָ | פּוֹדֵךְ | פּוֹדֵ֫הוּ / פּוֹדוֹ | פּוֹדֶ֫הָ / פּוֹדָהּ | |
| שָׂמֵ֫נִי | שָֽׂמְךָ | שָׂמֵךְ | שָׂמוֹ | שָׂמָהּ | |
| יחידה | שׁוֹמַרְתֵּ֫נִי | שׁוֹמַרְתְּךָ | שׁוֹמַרְתֵּךְ | שׁוֹמַרְתּוֹ | שׁוֹמַרְתָּהּ |
| גּוֹאַלְתֵּ֫נִי | גּוֹאַלְתְּךָ | גּוֹאַלְתֵּךְ | גּוֹאַלְתּוֹ | גּוֹאַלְתָּהּ | |
| שׁוֹמַעְתֵּ֫נִי | שׁוֹמַעַתְךָ | שׁוֹמַעְתֵּךְ | שׁוֹמַעְתּוֹ | שׁוֹמַעְתָּהּ | |
| בּוֹרֵאתֵ֫נִי | בּוֹרֵאתְךָ | בּוֹרֵאתֵךְ | בּוֹרֵאתוֹ | בּוֹרֵאתָהּ | |
| פּוֹדָתֵ֫נִי | פּוֹדָֽתְךָ | פּוֹדָתֵךְ | פּוֹדָתוֹ | פּוֹדָתָהּ | |
| שָׂמָתֵ֫נִי | שָׂמָתְךָ | שָׂמָתֵךְ | שָׂמָתוֹ | שָׂמָתָהּ | |
| רבים | על דרך כינוי הקניין: שומריי, שומרותיי, שומריו, שומרותיו וכו'. | ||||
| רבות | |||||
נטיית כינויי הרבים
| אותנו | אתכם | אתכן | אותם | אותן | |
| יחיד | שׁוֹמְרֵ֫נוּ | שׁוֹמֶרְכֶם | שׁוֹמֶרְכֶן | שׁוֹמְרָם | שׁוֹמְרָן |
| גּוֹאֲלֵ֫נוּ | גּוֹאַלְכֶם / גּוֹאֶלְכֶם | גּוֹאַלְכֶן / גּוֹאֶלְכֶן | גּוֹאֲלָם | גּוֹאֲלָן | |
| שׁוֹמְעֵ֫נוּ | שׁוֹמַעֲכֶם / שׁוֹמֵעֲכֶם | שׁוֹמַעֲכֶן / שׁוֹמֵעֲכֶן | שׁוֹמְעָם | שׁוֹמְעָן | |
| בּוֹרְאֵ֫נוּ | בּוֹרַאֲכֶם / בּוֹרֵאֲכֶם | בּוֹרַאֲכֶן / בּוֹרֵאֲכֶן | בּוֹרְאָם | בּוֹרְאָן | |
| פּוֹדֵ֫נוּ | פּוֹדְכֶם / פּוֹדֵכֶם | פּוֹדְכֶן / פּוֹדֵכֶן | פּוֹדָם / פּוֹדֵהֶם | פּוֹדָן / פּוֹדֵהֶן | |
| שָׂמֵ֫נוּ | שַׂמְכֶם | שַׂמְכֶן | שָׂמָם | שָׂמָן | |
| יחידה | שׁוֹמַרְתֵּ֫נוּ | שׁוֹמַרְתְּכֶם | שׁוֹמַרְתְּכֶן | שׁוֹמַרְתָּם | שׁוֹמַרְתָּן |
| גּוֹאַלְתֵּ֫נוּ | גּוֹאַלְתְּכֶם | גּוֹאַלְתְּכֶן | גּוֹאַלְתָּם | גּוֹאַלְתָּן | |
| שׁוֹמַעְתֵּ֫נוּ | שׁוֹמַעַתְכֶם | שׁוֹמַעַתְכֶן | שׁוֹמַעְתָּם | שׁוֹמַעְתָּן | |
| בּוֹרֵאתֵ֫נוּ | בּוֹרֵאתְכֶם | בּוֹרֵאתְכֶן | בּוֹרֵאתָם | בּוֹרֵאתָן | |
| פּוֹדָתֵ֫נוּ | פּוֹדַתְכֶם | פּוֹדַתְכֶן | פּוֹדָתָם | פּוֹדָתָן | |
| שָׂמָתֵ֫נוּ | שָׂמַתְכֶם | שָׂמַתְכֶן | שָׂמָתָם | שָׂמָתָן | |
| רבים | על דרך כינוי הקניין: שומרינו, שומרותינו, שומריהן, שומרותיהן וכו'. | ||||
| רבות | |||||
במקצת שמות בני הברה אחת שתנועתם פתח – בא בנטייה חיריק במקום הפתח: בַּת בִּתּוֹ, גַּת גִּתּוֹת, כַּת כִּתִּים כִּתּוֹת, מַס מִסִּים, סַף סִפִּים, פַּת פִּתּוֹ, צַד צִדּוֹ (ובנטיית הרבים צִדְדֵי־). כך גם בשמות מוֹרַג מוֹרִגִּים, סַנְסַן סַנְסִנָּיו.
השם חַט (שן הפיל) נוטה הן בחיריק הן בפתח – חִטִּים וגם חַטִּים; מינו זכר ונקבה.
במקרא בא חיריק גם בצורה גַּלְגִּלָּיו מן גַּלְגַּל.
בשמות בעלי ארבע אותיות ומעלה שהסופית בהם תי"ו הנקבה ושתי הברותיהם האחרונות מנוקדות בסגולים, בא בנטיית היחיד פתח כנגד הסגול הראשון ושווא כנגד הסגול השני. בצורת הרבים בא קמץ כנגד הסגול הראשון, והוא משתנה לשווא לפי שינויי ההטעמה.
למשל: חוֹבֶרֶת חוֹבַרְתִּי חוֹבָרוֹת חוֹבְרוֹת־, חוֹתֶמֶת חוֹתָמוֹת חוֹתְמוֹת־, כּוֹתֶרֶת כּוֹתַרְתָּם כּוֹתָרוֹת כּוֹתְרוֹת־, מַזְכֶּרֶת מַזְכַּרְתְּךָ מַזְכָּרוֹת מַזְכְּרוֹתֵיכֶם, מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמַרְתִּי מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמְרוֹת־, רַכֶּבֶת רַכַּבְתֵּךְ רַכָּבוֹת רַכְּבוֹת־, שְׁפוֹפֶרֶת שְׁפוֹפַרְתָּם שְׁפוֹפָרוֹת, תִּפְאֶרֶת תִּפְאַרְתָּם.
יוצאות מן הכלל צורות הרבים אִגְּרוֹת, מִסְגְּרוֹת, מִשְׁבְּצוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת (וגם שַׁרְשְׁרָאוֹת), שַׁלְשְׁלוֹת (וגם שַׁלְשְׁלָאוֹת) – שבהן בא שווא כנגד הסגול הראשון.
הערות
- צורת הרבים של פַּרְפֶּרֶת היא פַּרְפְּרָאוֹת.
- צורת הרבים של גַּחֶלֶת היא גֶּחָלִים, ובסמיכות גַּחֲלֵי־(אש).
- נטיית השם גְּבֶרֶת – גְּבֶרֶת־ גְּבִרְתִּי; ברבים: גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת, גְּבִירוֹת־ גְּבִירוֹתַי וכו'.
- נטיית השם כְּנֶסֶת – כְּנִסְתִּי כְּנִסְתּוֹ; ברבים: כְּנָסוֹת כִּנְסוֹת־ישראל.
בצירוף שרכיבו הראשון מציין כמות (כַּמָּת) – ההתאם של הפועל (או של האוגד) הוא לרכיב הראשון (הכמת) או לרכיב השני, כגון 'רוב האנשים הלכו' או 'רוב האנשים הלך' (כך גם: רבע, עשירית, עיקר, זוג, כלל וכיו"ב).
אין לפסול גם התאם לפי התוכן: 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכלו להצביע', לצד 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכל להצביע'; 'חלק מן האוכלוסייה לא תוכל להצביע'.