בובה
המילה בובה מציינת הן צעצוע בדמות בת הן צעצוע בדמות בן – בדיוק כשם שהמילה פֶּסֶל, אשר מינה הדקדוקי זכר, משמשת לציון דמויות מפוסלות משני המינים.
לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה). אפשר גם להציע את צורת ההקטנה בֻּבּוֹן. צורה זו רגילה בלשון הדיבור בהוראה המושאלת 'ילד קטן חמוד'.
פיה
המילה פֵיָה איננה מילה עברית מקורית, כפי שמעידה הפ"א הרפה שבראשה. את המילה פיה קיבלה העברית מן הרוסית (фея), ומקורה בצרפתית: fée. הצורה הצרפתית היא גלגול של הרומית־איטלקית fata. ברומא היא הייתה אלת הגורל (מן fatum 'גורל'), ואילו באיטלקית כבר הייתה סתם מכשפה (מכאן למשל Fata Morgana – הפיה, הקוסמת, מורגנה). בלשונות אלו, ובעקבותיהן גם בעברית ובלשונות אחרות שהמילה התגלגלה אליהן, המילה מציינת בעיקר יצורים ממין נקבה.
בספרות העכשווית יש לעיתים יצורים דומים ממין זכר, והחלו להיווצר שלושה פתרונות לשוניים:
א. פֶה, וברבים פֵיִים, על דרך שֶׂה–שֵׂיִים–שֵׂיָה
ב. פֵיוֹן (כמו בֻּבּוֹן)
ג. בֶּן פֵיוֹת.
ימים יגידו איזו דרך תגבר.
על חידוש המילה בובה
את המילה בֻּבָּה חידש אליעזר בן־יהודה בהשראת poupée הצרפתית (גלגול של pupa בלטינית שמשמעה גם בובה וגם ילדה). הוא מגדיר את בובה "דמות ילדה או אשה וכדומה למשחק לבנות קטנות". בן־יהודה קושר את חידושו בֻּבָּה למילה בָּבָה (בבת העין; את בבת העין מקובל לקשר אל בָּבָא בארמית, بَاب בערבית במשמע שַׁעַר). בהערה לערך בָּבָה הוא מביא את המקבילה הערבית بُؤْبُؤ (בּוּבּוּ), ולפי דבריו יש לה גם משמע של ילד קטן, בדומה לאִישׁוֹן – איש קטן.
* * *
בשנת תרס"א (1901) יצא לאור ספר הלימוד "בת חיל, או, תורת אם – ספר מקרא לבנות ישראל". בהקדמה לו מוזכר החידוש "בובה" (ראו בתצלום להלן). מחבר הספר הוא יוסף בר"נ מיוחס – מורה, חבר ועד הלשון משנת 1904 וידידו של בן־יהודה. הספר יצא בירושלים בהוצאת דפוס מערכת הצבי (עיתונו של בן־יהודה).
בהקדמה המחבר מסביר מדוע כתב את הספר: "הלב ירחב לראות היום כמות הגונה של ספרי למוד בשפת עבר, שביניהם גם ספרים רבים מצוינים באיכותם החצונית והפנימית, אפס כי כל הכבֻדה הזאת היא לילדים, ולא לילדות".
בהמשך הוא מפרט: "[…] על המורה לשים עינו ולבו אל התחלפות טבעי המינים ביחוד אל הדברים אשר ישעשעו את נפשם. הנה עת אנו רואים כי השעשועים האהובים לילד המה אנשי צבא יצוקים עופרת, עגלות וסוסים, כלי מלאכה שונים, הילדה בוחרת לה 'בובה' (Poupée) להלבישה, להנעילה, להשכיבה, ולהאכילה, הלא זה אות נאמן כי מבטן יפרדו המינים בתכונתם איש לעבר פניהו."
