בין כסה לעשור

'בֵּין כֵּסֶה לְעָשׂוֹר' הוא כינוי מליצי שניתן בימי הביניים לתקופת הימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים.

כֵּסֶה הוא כינוי לראש השנה בעקבות הכתוב "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא, ד). על פסוק זה נאמר בתלמוד: "איזהו חג שהחֹדש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה" (בבלי ראש השנה ח ע"א ועוד). לפי הבנה זו המילה כֵּסֶה קשורה לכיסוי ומציינת את תחילת החודש – כאשר הירח עדיין מכוסה כמעט לגמרי (כלומר יש הקבלה בין כֵּסֶה ובין המילה חֹדֶשׁ שבפסוק).

גם במחקר בן ימינו יש הסוברים כדעת התלמוד, אך לא הכול מסכימים כי זה משמע המילה. לפי דעה רווחת למדי, כֵּסֶה הוא דווקא מלוא הירח, אמצע החודש. דעה זו מבוססת בעיקר על מילים דומות בשפות שמיות אחרות, ובייחוד בארמית הסורית.

בתרגומי המקרא ובפרשנות ימי הביניים רווחת ההבנה כי כֵּסֶה הוא "זמן קבוע או מועד ידוע" (כלשונו של אבן־עזרא). הבנה זו מבוססת בעיקר על הכתוב השני מן התנ"ך שהמילה מצויה בו (בכתיב מעט שונה): "לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ" (משלי ז, כ). חוקר הלשון חיים רבין מביא חיזוק להבנה זו מפועל דומה בצליליו המתועד בניב ערבי קדום ומביע לדעתו ייחוד וציון של דבר.

עָשׂוֹר הוא כמובן כינוי ליום הכיפורים – החל בעשרה בתשרי, ככתוב: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם…" (ויקרא כג, כז). מכאן גם הכינוי 'צוֹם הֶעָשׂוֹר' שניתן ליום זה בימי הביניים.

הערה: במקצת נוסחאות המקרא בא הניקוד בסגול־סגול: כֶּסֶה. על פי זה נקבעו שני ניקודים תקניים למילה.