השם דניאל הוא שם מקראי של ארבע דמויות שונות, הידועה שבהן היא גיבור הספר דניאל. ברור כי השם מורכב משני רכיבים: דן/דני (מן השורש די"ן, הנרדף לשורש שפ"ט) והרכיב התאופורי אֵל. משמעות השם היא אפוא 'האל שפט' או 'האל שופטִי'.
הגיית השם המקראי שונה במקצת מהגייתו הרגילה היום: כיום הוא נהגה לרוב לפי רכיביו – דָּנִיאֵל (Dani’el – היו"ד נחה והאל"ף של אֵל הגויה כמצופה), כשמות מַלְכִּיאֵל, אוּרִיאֵל, אֱלִיאֵל ועוד רבים אחרים – אולם הניקוד במקרא מורה לנו להגותו דָּנִיֵּאל (Daniyyel), כלומר ביו"ד הגויה (יו"ד עיצורית) ובאל"ף נחה. זאת ועוד, היו"ד דגושה בדגש חזק. כיצד מוסברת הגייה זו?
בעברית של ימי הבית השני מוכרת התופעה שאל"ף עיצורית בעיקר אחרי התנועה i נהגתה כיו"ד. נראה שכך היה השם אֱלִיאָתָה (בדברי הימים א כה, ד) לאֱלִיָּתָה (בפסוק כז), וכך הפך השם דָּנִיאֵל לדנִיֵּאל. התופעה של הגיֵי מעבר (או הגאֵי מעבר) ידועה מן העברית שנמצאה בקומראן (למשל אליאב נכתב אליב, כלומר אליָב), ואף מן העברית של ימינו. הכפלת היו"ד (בדגש חזק) דומה להכפלתה במילים כגון קְנִיָּה.
ייחודו של השם דניאל במקרא שהוא הגוי תמיד ביו"ד עיצורית במקום באל"ף עיצורית (בשונה משמות כגון מלכיאל ואוריאל שנזכרו). נראה שההגייה האופיינית לימי הבית השני נשתמרה בשם הזה דווקא בשל היותו מוכר כל כך מתקופה זו ואילך בזכות ספר דניאל.
עם זאת ראוי לציין שהשם דניאל הוא שם קדום. בספר יחזקאל – בפרק יד ובפרק כח – נזכר דניאל עם שני צדיקים אחרים: נח ואיוב. בשונה מיתר ההיקרויות של השם הזה במקרא, הכתיב ביחזקאל הוא דנאל. מכתיב חסר זה אפשר ללמוד שבמקורו נהגה השם דַּנְאֵל או דָּנִאֵל. עם גילוי כתבי העיר אוגרית שבסוריה, ובהם שירי עלילה אוגריתיים שחשפו מקצת המיתולוגיה הכנענית, התברר שדנאל היה דמות מופת מפורסמת בצדקתה, אולי מלך קדום, שעשה משפט צדק ליתומים ולאלמנות. על כך כתב חוקר המקרא הנודע משה דוד קאסוטו והגיע למסקנה המתבקשת שהדמות שמזכיר הנביא יחזקאל בנבואותיו איננו הילד בן דורו של יחזקאל שעל קורותיו בחצר מלך בבל מסופר בספר דניאל. אך כאמור גם שמו של דנאל ביחזקאל נהגה ברבות הימים דָּנִיֵּאל. כיום ההוגים דָּנִיאֵל (באל"ף עיצורית, כבשאר השמות המסתיימים ברכיב אֵל) נוקטים למעשה את צורתו הקדומה יותר של השם.