דוד ילין תרם רבות לפעילותו של ועד הלשון ולמפעל חידוש המילים. המאמר דן בשתי נטיות מנוגדות של ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותם של ילין ואחרים למפעל החייאת השפה הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את ועד הלשון להחלטות מתונות ששמרו על אופי העברית.
