אחד החוקים המייחדים משחק כדורגל רשמי הוא חוק הנבדל, שנועד למנוע מצב שבו שחקן נמצא לבדו ליד שער הקבוצה היריבה ומחכה לכדור.

באנגלית נקרא מצב זה בשם 'אופסייד', ובעברית כבר לפני למעלה מ־80 שנה נבחר לכך המונח 'נבדל' – כלומר מצב שבו שחקן כלשהו נבדל מחבריו ועומד מעבר לקו שחקני הקבוצה היריבה. הינה למשל תרשים שפורסם במדור הספורט בעיתון דבר בשנת 1937, כדי ללמד את הציבור איזה מצב נחשב "נבדל" ואיזה מצב הוא חוקי:

במקור כיוונה המילה 'נבדל' לשחקן, והדיון היה אם השחקן 'עמד נבדל' או 'לא עמד נבדל'. לדוגמה, בכתבה בעיתון הארץ משנת 1936 נכתב:

בזמן שהחלוץ האמצעי מוסר את הכדור לקיצוני הימני והקיצוני השמאלי עומד נבדל (אופסייד בלעז) – אין השופט רשאי לשרוק.

בהמשך כבר לא ייחסו את המילה לשחקן, ופשוט כתבו 'היה מצב של נבדל', כמו השימוש במילה האנגלית אופסייד.

מעניין לראות שלפני חידוש המונח 'נבדל' במובן זה, השתמשו גם במילה 'רחוק'. הינה דוגמה מתיאור ההתמודדות בין קבוצת "הכח" היהודית שהגיעה מווינה ובין נבחרת "ארץ ישראל", כלומר שלטונות המנדט הבריטי, כפי שפורסמה בעיתון דאר היום בז' בשבט תרפ"ד, 13 בינואר 1924. העיתון מדווח בהתרגשות על האירוע, ומוסר:

הקהל שהתאסף במגרש הספורטיבי לראות בהתחרות היה הגדול ביותר שראתה ירושלים במשחק כדור־רגל, והמשחק עצמו היה בלי כל ספק המענין ביותר שראתה הארץ מאז ומעולם. את הקהל שבא לראות במחזה, על המגרש ועל הגבעות מסביב, אפשר להעריך לששת או לשבעת אלפים נפש.

ובכן, המשחק התחיל, והשחקנים היהודים החלו להראות את יכולותיהם:

במשך 15 הרגעים הראשונים הכריח נמש את המגינים הארץ־ישראלים לעשות שלושה קרנות שלא נשאו כל פרי. אחרי רגעים אחדים היה נמש שוב מעביר שער ע"י מסירה מוצלחת מאד מהרץ גוטמן – אלמלא נמצא 'רחוק' (אופסייד). אולם ההזדמנות לא אחרה לבא. הרץ המרכזי גוטמן מסר את הכדור לכץ, החלוץ השמאלי, ובמהירות הברק התקדם זה למול השער והעביר את הכדור באפן ששום שוער לא יכול לעצרו. המעמד אחרי עשרים רגעים: הכח 1, א"י 0.

העיתון ממשיך לתאר את המשחק, שהסתיים בתוצאה 0:3 לקבוצת "הכח", לשמחת האוהדים הירושלמים.

עוד מעניין לראות שהמונח להבקעת שער היה העברה, כלומר העברה של הכדור מעבר לקו השער. מונח עברי נוסף שהשתנה במרוצת הזמן הוא החלופה העברית לפאול הלועזי. כך מתואר בהמשך הידיעה:

בערך ארבעים רגע אחרי התחלת המשחק עלה בידי נמש ע"י התפרצות מוצלחת להגיע לידי השער ולהעבירו בשלישית, אולם השופט פסק שאין כאן שער, מאחרי שלפני זה עשה 'חטא' אחד ממְשחקי [=משחקני] א"י. הכדור הוחזר איפוא לנקודת 'החטא', ועל גוטמן הוטל לבעט בו. הבעיטה היתה נהדרה: מעל לראשי המשחקים העביר את הכדור לשער מתחת לעמוד [=למשקוף].

הפאול שנקרא כיום בשם 'עבירה' נקרא כאן 'חטא', והנקודה שבה בוצעה העבירה היא אפוא 'נקודת החטא'.

בהמשך הידיעה מתאר הכתב כי התפתחה "התרגזות רבה בין הקהל וגם בין המְשחקים", אך בסופו של דבר נרגעו הרוחות והסתיים המשחק, האוהדים נשאו על כפיים את שחקני "הכח", הנציב העליון בירך את השחקנים – ו"חברי שתי הקבוצות הוזמנו לכוס תה על ידי המועדון הספורטיבי".