האם שמים רווח לפני סימן שאלה או סימן קריאה? והאם את הסימן שלוש נקודות יש להפריד ברווח משני צידיו? שאלות אלו ודומותיהן הן ביסודן שאלות של סְדָר והתקנה לדפוס, ולא שאלות לשון. אף על פי כן נציג כאן את הנוֹהֵג והמקובל לטובת המתלבטים – שהרי בימינו אין מי שאינו מקליד ומדפיס, ומה שהיה בעבר נחלתם של אנשי מקצוע הדפוס בלבד, הוא היום נחלת כולנו.
כמעט כל סימני הפיסוק צמודים אל המילה שלפניהם, ואילו אחריהם יש רווח אחד (אלא אם כן הם בסוף פסקה או שיש אחריהם מעבר שורה). כך הדבר בסימנים נקודה [.], פסיק [,], נקודה ופסיק [;], נקודתיים [:], שלוש נקודות […], סימן שאלה [?], סימן קריאה [!], גרש ['].
גם הסימנים סוגריים ומירכאות – המשמשים לרוב בזוגות – באים בצמוד למילה: הסוגר הימני [(] צמוד למילה שאחריו, והסוגר השמאלי [)] למילה שלפניו; הוא הדין במירכאות – יחידות ['] או כפולות ["]: המירכה הפותחת צמודה למילה שאחריה, והסוגרת למילה שלפניה.
הסימן שלוש נקודות עשוי לבוא גם לפני טקסט, כגון בראש מובאה. במקרה כזה מומלץ להצמידו אל המילה שאחריו, וכך לא יהיה תלוי באוויר. אם יש לפניו מירכאות, אין רווח בינו וביניהן.
סימן פיסוק אחד מופרד ברווח הן לפניו הן אחריו: הקו המפריד [–].
אבל קו מפריד המשמש קו טווח בין מספרים וכיו"ב יבוא בדרך כלל בלי רווחים (למשל: עמ' 46–53).
נעיר כי יש מקום לתת רווח גם כשהקו המפריד מציין טווח, אם משני עבריו באים צירופים בני שתי תיבות או יותר. לדוגמה:
– בבלי שבת ז ע"א – ח ע"ב (ולא: ז ע"א–ח ע"ב)
– הוועדה פעלה בשנים תשנ"ד (1993) – תשס"ו (2006).
– קו ניו יורק – לוס אנג'לס.
שני סימני פיסוק אינם מופרדים ברווחים כלל: מקף [־] המחבר בין מילים (בין־לאומי, ארץ־ישראל); גרשיים ["] שמקומם בתוך המילה (תנ"ך, אחה"צ). כך גם גרש – כשהוא בא באמצע מילה (מקדונלד'ס).
נזכיר כאן גם את הלוכסן [/]: יש הנותנים רווח לפניו ולאחריו, כגון בציטוט שורות משיר המובאות ברצף: "יונתן הקטן / רץ בבוקר אל הגן"; ויש שיבוא ללא רווח לפניו ואחריו, בעיקר כשהוא בתוך מילה, כגון "דרוש/ה מהנדס/ת".
ומניין מנהגם של מקצת הכותבים לתת רווח לפני סימני פיסוק, בעיקר לפני סימן קריאה וסימן שאלה?
בדפוסים הישנים, שעוצבו בלוחות הסְדָר, היו שנהגו לתת רווח קל לפני סימני הפיסוק ה"כבדים": נקודה ופסיק, נקודתיים, סימן שאלה וסימן קריאה. רווח זה היה קטן בדרך כלל מן הרווח שבין המילים, והוא נעשה מטעמים אסתטיים – בגלל גודלם של הסימנים האלה.
בגופן העברי הוותיק פרנק-ריהל נשתמר גם במעבד התמלילים בן ימינו רווח קל לפני הסימנים הכבדים (והשוו לגופנים שאחריו):
מי שלא די לו בזה, יכול לתת רווח קל כזה בכוחות עצמו (על ידי שימוש ב"מרווח מורחב" באפשרויות עיצוב גופן); באותו האופן אפשר לרווח מעט בין רצף של סימני פיסוק כגון סוגריים בתוך סוגריים, מירכאות (יחידות) בתוך מירכאות (כפולות) וההפך. לעומת זאת מומלץ מאוד שלא לתת רווח ממשי (באמצעות המקש "רווח") לפני הסימנים הכבדים הנ"ל, ובוודאי שלא לפני פסיק או לפני נקודה. רווח כזה יגרום לסימן הפיסוק להיחשב למילה נפרדת, ובמעברי שורות הוא יכול למצוא את עצמו מנותק לחלוטין מן המילה שהוא בא בסופה.
נכתוב אפוא "מה שלומך?" ולא "מה שלומך ?", "טוב, תודה!" ולא "טוב, תודה !"
