חם וחמות, חותן וחותנת

המושגים חָם וחוֹתֵן מקורם בתנ"ך, והם נבדלים בשימושם:

חם וחמות הם הורי האיש ביחס לאשתו. למשל: יהודה הוא חמיה של תמר, ונעמי היא חמותה של רות. (על הצורה חָמוֹת ראו למטה.)

לעומת זאת חותן וחותנת הם הורי האישה, כגון יתרו חותן משה אבי צפורה אשתו.

בספר בן סירא מן המאה השנייה לפני הספירה נאמר: "אל תועץ עם חמיך וממקנא העלים סוד" (לז, י) – ולפי ההקשר מדובר באבי האישה, שלא כבמקרא. שימוש זה עולה בקנה אחד עם מה שמוכר לנו בספרות חז"ל: חם וחמות הם המונחים הרגילים לציון הורי בן הזוג, הן הורי האיש הן הורי האישה. אפילו לצד המילה חָתָן, הקרובה למילה חותן, באה בלשון חז"ל המילה חָם: "חתן הדר בבית חמיו" (בבלי בבא בתרא צח ע"ב).

חוקר הלשון משה גושן־גוטשטיין שיער כי המילה חָם קדומה מן המילה חוֹתֵן, שכן היא משותפת לרוב הלשונות השמיות ומציינת בהן את הורי שני בני הזוג. גם צורתה הקצרה של המילה מעידה על קדמותה, בדומה למילות יסוד קדומות כמו אָב, אָח, יָד. ייתכן אפוא שבשלב קדום כלשהו של העברית שימשה המילה חם בשתי המשמעויות, אך משנוצרה המילה חותן חל בידול בין המונחים.

נראה שבלשון חז"ל שבה המילה חם לציין את הורי שני בני הזוג בהשפעת הארמית, שבה היא נושאת את שתי המשמעויות. כך למשל בתרגום אונקלוס לפסוק "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ג, א) נכתב "וּמֹשֶׁה הֲוָה רָעֵי יָת עָנָא דְּיִתְרוֹ חֲמוּהִי רַבָּא דְּמִדְיָן".

המילה חותן עצמה נוצרה בזיקה למילה חָתָן ולפועל הִתְחַתֵּן. היא מציינת דווקא את אבי האישה ולא את אבי האיש, כי בעולם העתיק נתפס קשר הנישואים כקשר בין משפחות, ובפרט כקשר בין אבי האישה ובין האיש הנושא אותה (להרחבה).

דוברי העברית בת ימינו הרוצים להבחין בין המושגים ינקטו את דרך לשון המקרא: חם וחמות להורי האיש וחותן וחותנת להורי האישה, ומי שמסתפק במונח אחד ינקוט תמיד חם וחמות על דרך לשון חז"ל.

חמה או חמות?

רבים גוזרים מצורת הזכר חָם את צורת הנקבה חָמָה, ואולם צורת הנקבה של חָם היא חָמוֹת – כמו אָח–אָחוֹת. צורת הרבים של חָמוֹת היא חֲמָיוֹת – כמו אֲחָיוֹת.