ייחול ואיחול

כולנו מייחלים לשנה טובה ומאחלים זה לזה כתיבה וחתימה טובה.

את הפועל יִחֵל ירשנו מן התנ"ך: "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח). לייחל פירושו 'לקוות', 'לצפות', וזו גם המשמעות של הפועל הוֹחִיל בבניין הפעיל: "קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי" (תהלים קל, ה).

סיפורו של הפועל אִחֵל מורכב יותר, אך גם הוא יסודו בתנ"ך:

בספר מלכים מסופר על נעמן שר צבא ארם שהיה "גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע". נערה מישראל שנלקחה בשבי הארמים נעשתה שפחה לאשת נעמן ויעצה לה לשלוח את נעמן להירפא אצל אלישע הנביא: "אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ" (מלכים ב ה, ג). המילה המיוחדת 'אחלי' מופיעה שוב – בשינוי קל בניקוד – באחד ממזמורי תהלים: "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ" (קיט, ה). מוסכם כי עניינה של המילה בקשה ומשאלה, אך נחלקו הדעות בדבר משמעה המדויק וגיזרונה. יש הקושרים אותה לפעלים יִחֵל והוֹחִיל שמשמעם כאמור 'קיווה', 'ציפה', ויש הקושרים אותה לפועל חִלָּה שמשמעו 'התחנן', 'התפלל' (בעיקר בצירוף 'חילה את פנֵי'). אחרים רואים בה מילת קריאה שמשמעה 'הלוואי' – אולי חיבור של מילת הקריאה 'אָח' עם 'לְוַאי', ואולי מילת קריאה שיסודה בשם עצם, בדומה למילה אַשְׁרֵי. בדורות האחרונים נמצא תיעוד לשורש אח"ל בהקשר של בקשה בעלילות דנאל שבכתבי אוגרית, אך גם שם נחלקו הדעות בשאלת משמעה המדויק של המילה.

בהשראת הכתוב "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי" יצר אחד הפייטנים בן המאה העשירית את הפועל אִחֵל – כנראה במשמע 'ביקש', 'התחנן': "חַכְמֵי תֹם דֶּרֶךְ הַמְאַחֲלִים לִכּוֹן / שַׁחַר מְעוֹרְרִים לִקְרָאתְךָ הִכּוֹן" (פיוט לשחרית של יום הכיפורים).

לגלגול הבא של הפועל אִחֵל אחראי אליעזר בן־יהודה. במילונו הוא מביא את הצירוף "אִחל דבר לפלוני" אשר אותו חידש במשמע "השתוקק שיבוא לפלוני דבר זה, בירך אותו" – על דרך ביטויים מקבילים בלשונות אירופה (כגון wish somebody something). בן־יהודה מוסיף: "וכבר נהוג פעל זה בין המדברים עברית בא"י והשתמשו בו גם בספרות".

מן הפועל איחל נוצר עד מהרה שם הפעולה איחול – הבעת משאלה או ברכה למישהו. צורת הריבוי איחולים מציינת גם את דברי הברכה עצמם, כגון 'קבל את איחולינו החמים', 'שפע ברכות ואיחולים לשנה החדשה'.