ישראל אהרני (1880–1946) כונה "הזואולוג העברי הראשון". הוא עלה ארצה בשנת תרס"ב (1902) בעקבות הרצאה ששמע על פועלו של אליעזר בן־יהודה, ובהגיעו לארץ היה לידיד המשפחה ובלט ביחסו הנלהב לתחיית העברית. תרומתו של אהרני רבה לזיהוים של בעלי החיים הנזכרים במקורות ישראל ואף לקביעת השמות העבריים של בעלי החיים. השראה לפעולתו הוא שאב מספרו של מנדלי מוכר ספרים "תולדות הטבע". בשמות העופות שחידש אפשר למצוא את הפשוש, הצוצלת והנקר.
במאמר זה המחבר דן ביחסו של אהרני ללשון העברית וסוקר את פעילותו בוועד הלשון.