יתד – זכר או נקבה?

המילה יָתֵד משמשת במקורותינו גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר, אך ברוב המקרים היא נקבה. הנה כמה מובאות:

יתד בנקבה

• "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" (דברים כג, יד);
• "בַּיּוֹם הַהוּא… תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה…" (ישעיהו כב, כה);
• "יתדות אהלים ויתדות המשוחות – טמאות" (משנה כלים יד, ג).

יתד בזכר

• "אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כָּל כֶּלִי" (יחזקאל טו, ג);
• "תוקע יתד בארץ וסומך עליו את הקורה" (תוספתא בבא בתרא א, ג).

בלשוננו היום המילה יָתֵד משמשת בעיקר בלשון נקבה, וזה השימוש התקני שנקבע עוד בימי ועד הלשון החל במילון למונחי התכניקה משנת תרפ"ט (1929). לפיכך נאמר כיום 'יתד ארוכה' (ולא 'יתד ארוך'), 'שתי יתדות' (ולא 'שני יתדות') וכיו"ב.

יתד נאמן

הצירוף 'יתד נאמן' נוצר בהשראת הכתוב הנ"ל מישעיהו "תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן", ואולם בפסוק זה שם התואר 'נאמן' נסב על המילה מָקוֹם ולא על יָתֵד. מכיוון שיש במקורות גם יתד בזכר התאפשרה היווצרות הצירוף 'יתד נאמן'. בספרות הרבנית ובספרות ההשכלה צירוף זה משמש פה ושם לציון יסוד איתן שאפשר להישען עליו, ומכאן שמו של העיתון החרדי המוכר בימינו. נעיר כי לצד 'יתד נאמן' אפשר למצוא בספרות הרבנית את הצירוף הנדיר יותר 'יתד נאמנה'.