אין ישראלי שאינו מכיר את המשפט הפותח כבר יותר משבעים שנים את מהדורות החדשות ואת הקולות שהקריאו אותן: דן כנר, שמירה אימבר, צבי סלטון, חיותה דביר, גבי ינון, עדי רבן… הם ועוד עשרות קרייני חדשות ליוו בקולם (ומקצתם עדיין מלווה) את מדינת ישראל בעשרות אלפי מהדורות חדשות – כאלה שהודיעו בהן על פרוץ מלחמה ועל אירועים קשים אחרים, כמו גם חדשות שבישרו על זכיות חשובות בפרסי נובל או בתחרויות ספורט בין־לאומיות.
אבל רק מעטים מכירים את הפנים שמאחורי הקולות הסמכותיים והצלולים, ההגייה המופתית והתקניות הלשונית.
ביום שני י"א בתמוז תשפ"א, 21 ביוני 2021, התכנסו כשלושים קריינים וקרייניות ואנשי רדיו נוספים למעמד הוקרה שיזמה וארגנה לכבודם האקדמיה ללשון העברית במסגרת ישיבת המליאה של המוסד.
חגיגיים ונרגשים הם נפגשו זה עם זה במעין פגישת מחזור, שניכרו בה במידה רבה השפה והתרבות המזוהים עם "העולם של אתמול".
בפתח המעמד אמר נשיא האקדמיה ללשון פרופ' משה בר אשר: "אנו אנשי האקדמיה באנו לכבד אתכם כי אתם ראויים לכבוד של האקדמיה. כל החברה בישראל חבה לכם חוב גדול על פועלכם. אתם אות ומופת להגיית העברית". לצפייה
חבר האקדמיה ללשון העברית פרופ' משה פלורנטין נשא הרצאה על העברית ועל מבטאיה. בפתח דבריו הזכיר ישיבה מיוחדת של האקדמיה בשנת 1964 עם ראשי רשות השידור שנדונה בה סוגיית המבטא של העברית. בישיבה זו אמר פרופ' זאב בן־חיים, שהיה אז נשיאהּ בפועל של האקדמיה, שהקריינים בלשונם הפומבית הם "אמת מידה לצליל העברי היפה והנכון ולסגנון העברית המתוקן". לדברי פלורנטין העברית ההדורה ששימרה בקפידה מרובה את הגיית העיצורים הלועיים, המפיק, השווא הנע ואף את הדגש החזק – "היא העברית שהיינו שומעים, ועדיין אנחנו מבקשים לשמוע, לפחות מפי קרייני החדשות של הרדיו". לצפייה
נציג הקריינים, דן כנר, נשא "הספד" כלשונו על מקצוע הקריינות. בין השאר אמר: "אֲנִי קַרְיָן גֵּאֶה! עֲמִיתֵינוּ רוֹאִים בָּנוּ הַיּוֹם דִּינוֹזָאוּרִים. אֵין עוֹד חַיָּה כָּזֹאת בָּעוֹלָם. אֵין עוֹד מִי שֶׁמַּשְׁמִיעַ אֶת הַשְּׁוָא הַנָּע בְּרֹאשׁ מִלָּה אוֹ אַחֲרֵי הֲבָרָה סְגוּרָה, וְאֵין מִי שֶׁיַּבְחִין בֵּין אָלֶ"ף לְעַיִ"ן וּבֵין חֵי"ת לְכַ"ף. אֲבָל אִם אֲנִי-אָנוּ דִּינוֹזָאוּרִים, כִּי אָז אָנוּ טִירָנוֹזָאוּרוּס־רֵקְס, מַלְכֵי "לְטָאוֹת הַלָּשׁוֹן" שֶׁשָּׁלְטוּ בְּגָאוֹן בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית הַהֲגוּיָה, הַמְּבֻטֵּאת, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲלֹק עֲלֵיהֶם". לצפייה
צבי סלטון קרא את שירו של יצחק שלו "השיר אל הזמן העובר". לצפייה
חיותה דביר דיברה על הגיית הרי"ש הקדמית שנעלמה מן השידור, והדגימה את יופייה בהשמעת יצירתו של יחזקאל בראון – שירה אומנותית שמילותיה לקוחות מפרק א של מסכת אבות. לצפייה
רות אלמגור־רמון, יועצת הלשון הוותיקה של רשות השידור מטעם האקדמיה וכיום של התאגיד, דיברה בשבח שיתוף הפעולה ההדוק בין האקדמיה ובין טובי הקריינים והשדרים: "הקריינים בכל הדורות הם הזרוע המבצעת של החלטות האקדמיה – הם נאמנים להחלטות ומכבדים אותן, וכשביצוען בוקע מפיהם, בחיתוך הדיבור שלהם ובקולם הנשמע היטב, הרי החלטות האקדמיה מיוצגות במקבילה הקולית של 'שחור על גבי לבן', בגוֹפָן ערב לכל אוזן". לדבריה, דווקא ההקלות של האקדמיה מתקבלות בקושי רב בקרב הקריינים. את דבריה סיימה בתקווה "שההתכנסות הזאת, נוסף על ערכה הרגשי הרב, תהיה גם בעלת ערך תוכני, ופרסומה יתרום להאדרת שמם ומעמדם של קרייני ישראל". לצפייה
חתם את המעמד סגן נשיא האקדמיה פרופ' אהרן ממן. הוא קרא להמשך שיתוף הפעולה בין הרדיו והטלוויזיה, האקדמיה ללשון העברית והקריינים למען טיפוח לשון התרבות.
[slideshow_deploy id='51890']
(צילום: דימה פבלנקו)