מילות היחס לפני ובפני קרובות זו לזו, ובהקשרים מסוימים קשה להכריע איזו מהן מתאימה יותר. אף על פי כן אפשר להצביע על הבחנה סדירה למדי ביניהן בעברית הקלסית – בייחוד מספרות חז"ל ואילך. על הבחנה זו מקובל להמליץ גם בלשון ימינו.
נקדים ונאמר כי בהקשר של קְדימות בזמן אין שימוש במילית בפני אלא רק במילית לפני – כגון 'לפני שבוע', 'הייתי כאן לפניך'. ענייננו כאן בהקשרים של מקום ובהקשרים קרובים ונגזרים.
גם לציון קדימות במָקום המילה הרגילה היא לפני, כגון "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ). נוסף על משמעות זו הקשורה לסדר של שורת עצמים במרחב, לפני יכולה לציין יחס בין שני עצמים העומדים זה מול זה, פנים אל פנים (זו למעשה המשמעות המילולית של 'לפני'). למשל: "וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת" (שמות מ, כו), "וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע, וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (מלכים א א, כח).
לצד השימוש בתבנית 'לפני + אדם' דוגמת "לפני המלך" קיימת התבנית 'בפני + אדם'. ואולם החל בספרות חז"ל יש הבחנה עקיבה למדי: לפני מציינת את מי שהדבר מכוון אליו, למשל "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות ג, א). לעומת זאת בפני פירושה 'בנוכחות', 'לעֵינֵי' – בעיקר של צד שלישי, למשל: "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו" (בבלי עירובין יח ע"ב). על פי זה מומלץ לומר גם בלשון ימינו: "התובע שטח את הטענות לפני השופטת", "התלמיד התנצל לפני חברו על שפגע בו", אבל "התלמיד התנצל לפני חברו בפני כל הכיתה" (לעיניהם, בנוכחותם).
שימוש נוסף במילת היחס בפני הוא בצירוף 'עָמַד בפני' המציין התנגדות, יכולת התמודדות והחזקת מעמד: "אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים, לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ" (יהושע י, ח), "אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה" (ירושלמי פאה א, א), ובלשון ימינו "אין דבר העומד בפני הרצון". בתנ"ך אנו מוצאים גם לפני באותה משמעות, למשל: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (יהושע א, ה), "לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד" (תהלים קמז, יז). ואולם בספרות שלאחר מכן בפני היא מילת היחס הרווחת בהקשרים אלו.
בעברית החדשה – אולי בהשראת לשונות אירופה – התפתח שימוש קרוב בצורתו אך שונה לגמרי במשמעו. כשאנחנו אומרים שעומדת לפנינו או בפנינו משימה מאתגרת אין הכוונה להתמודדות ולהתנגדות אלא לדבר שעומדים לפניו בציר הזמן, היינו מה שעתיד להתרחש. מתקני לשון ממליצים לנקוט במשפטים מעין אלה לפני ולא בפני, ובכך לייחד את המבנה 'עמד בפני' רק למשמע ההתנגדות וההתמודדות. נעיר כי משפטים דוגמת 'עומדת לפנינו משימה מאתגרת' אפשר להציג גם מנקודת המבט ההפוכה באותו המבנה ובאותה מילת היחס: 'אנו עומדים לפני משימה מאתגרת'.
"לפניהם" ו"בפניהם" במגילת אסתר
באסתר ט, ב כתוב: "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם, וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים". ברבות מקהילות אשכנז נוהגים לקרוא פסוק זה פעמיים: פעם אחת קוראים 'בפניהם' ופעם אחת קוראים 'לפניהם'. מקור הקריאה הכפולה בהבדלי נוסח: במגילות אשכנזיות רבות כתוב 'בפניהם', אך במהדורות הטובות של התנ"ך כתוב 'לפניהם'. נוסח זה עולה בבירור מהערת מסורה שהזכיר בעל 'מנחת שי' ולפיה התיבה 'בפניהם' כתובה במקרא פעמיים בלבד (יהושע כא, מב; יחזקאל ו, ט, כלומר איננה כתובה במגילת אסתר) והוא מתחזק ממסורות העדות האחרות. מנהג הקריאה הכפולה החל כנראה רק במאה התשע־עשרה, ובימינו הרב מרדכי ברויאר ואחרים קראו לבטלו ולקרוא 'לפניהם' בלבד.