רבים שואלים אותנו מי המציא את שפת הסימנים ותוהים אם אדם אחד המציא אותה.
לפני שנוכל לענות על שאלה זו עלינו להסביר את ההבחנה בין שפה טבעית ובין שפה מלאכותית או שפה מתוכננת. שפות מתוכננות הן למעשה חיקוי של שפות טבעיות, והן נוצרות לרוב לצרכים האלה: תקשורת בין־לאומית; צורך ספרותי או בידורי, מחקר בלשני וכן שפות מחשב (שבאמצעותן ניתנות פקודות למחשב).
שפה מתוכננת המיועדת לתקשורת בין־לאומית היא שפה אנושית שתוכננה והומצאה מראש באופן מודע על ידי אדם או קבוצת אנשים במטרה לאפשר לדוברי שפות שונות בני לאומים שונים לקיים ביניהם קשר לשוני. שפה מסוג זה מכונה לעיתים שפת עזר. המוכרת בשפות המתוכננות היא 'אספרנטו' המבוססת על אוצר המילים של לשונות אירופה ודקדוקהּ פשוט ושיטתי וללא יוצאים מן הכלל.
לעומת שפה מתוכננת, שפה טבעית היא שפה שהתפתחה בתוך קהילה מסוימת לאורך דורות רבים, והיא התהוותה כדי לתת מענה לצורך הבסיסי של בני האדם כיצורים חברתיים לתקשר זה עם זה. את השפה הטבעית רוכשים ילדים באופן ספונטני תחילה מהוריהם ובהמשך ממעגלים רחבים יותר, ולא במסגרת פורמלית כגון מוסדות לימוד. 'שפה טבעית' מאופיינת באוצר מילים עשיר ומרובד ובמבנים דקדוקיים מורכבים שלעיתים קרובות יש בהם יוצאים מן הכלל רבים.
ומה לגבי שפות סימנים? שפות סימנים, בכל מקום שהן קיימות על פני כדור הארץ, הן שפות טבעיות ממש כמו השפות הדבורות. בכל קהילת חירשים, ואפילו בקהילות קטנות מאוד, מתפתחת שפת סימנים המשמשת את הקהילה. שפת הסימנים העיקרית בישראל התפתחה מתוך התהוות קהילת החירשים בארץ, אך הושפעה משפות הסימנים השונות שהביאו עימם חירשים מגלי העלייה השונים לפני קום המדינה ולאחריה.
ברשומות הבאות נציג ממצאים מכמה תחומי מחקר אשר כל אחד מהם לחוד וכולם יחד מוכיחים כי שפת הסימנים היא שפה טבעית.