מוֹרָן (וליתר דיוק: מוֹרַן הַחֹרֶשׁ; השם המדעי הוא Viburnum tinus) הוא שמו של שיח ירוק־עד ממשפחת היערתיים. המורן הוא שיח גדול ונאה, פרחיו לבנים והוא גדל בר בארץ בעיקר בגליל ובכרמל – יש מי שחשב שזו הכוונה בצירוף 'הדר הכרמל' מן הפסוק הנודע בספר ישעיהו: "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן" (לה, ב).
המילה מוֹרָן אינה נזכרת במקורות העברית כלל. עם זאת הצמח שנקרא בימינו מורן נקשר בזיהויו של עץ מקראי לא נודע ושמו תִּדְהָר – "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (שם מא, יט); "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד" (שם ס, יג). בתרגום הארמי (תרגום יונתן) לספר ישעיהו "מורנין" בא תמורת תִּדְהָר, ולדעת הבוטנאי מיכאל זהרי אם מצרפים את שם הצמח בערבית مُرّان (מֻרַּאן) מתקבלת עדות מהימנה דייה לזיהוי תדהר עם 'מורן החורש'. ברם לתדהר המקראי ניתנו לא מעט הצעות זיהוי, וגם מן התרגומים הקדומים למקרא לא עולה תמונה אחידה. לא זו בלבד, לדעת חלק מן החוקרים אף השם 'מורנין' בארמית הוא שמו של עץ אחר – זה שבימינו נקרא מֵילָה (השם המדעי Fraximus).
מילה דומה אחרת – מורניתא – מוכרת מלהגים שונים בארמית. היא מתרגמת למשל את המילה חֲנִית בשמואל א יג, כב, ומן הארמית הסורית היא ידועה במובן 'מקל', 'מטה'. לדעת חוקר הריאליה התלמודית המלומד עמנואל לעף, כלים אלו נקראים על שם העץ שממנו הם עשויים – Cornus mas (מוכר באנגלית בשם Cornel). לפרשנות זו היו מהלכים בקרב בוטנאים ואנשי לשון, וב'ילקוט הצמחים' שפרסם ועד הלשון בשנת תר"ץ נזכר מוֹרָן כשם העץ, בבואה עברית לצורה הארמית. אלא שנראה שזמן קצר לאחר מכן השפיעה דווקא שיטתו של זהרי – השם מורן הועבר לציין את Viburnum tinus היינו 'מורן החורש' – כשם שנקט זהרי במגדירו משנת תרצ"א (1931) – ואילו Cornus mas נקרא בשם אחר: קַרְנִית נֶאֱכֶלֶת (כך במגדיר לצמחי התרבות בישראל, 1998). השם מוֹרָן ל־Viburnum כלול ברשימת שמות הסוגים של צמחי ארץ ישראל שפרסם ועד הלשון בשנת תש"ו (1946).
יש לציין שאין מי שסובר שהמילה מורן נגזרת מן מֹר, צמח הבושם הנודע.
מילה אחרת שניקודה מוּרָן נזכרת בלשון המשנה: "אין חולקין את החצר… ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך…" (בבא בתרא א, ו). הגיזרון איננו מחוור. יש המבארים 'ארמון' ויש המבארים 'מחסן תבואה'.