השם הנפוץ מִיכַל הוא כידוע שם בתו הצעירה של שאול ואשת דוד. ואולם משמעותו של שם זה איננה ברורה, והועלו הצעות מהצעות שונות לביאורו. למשל יש שראו בו גרסה מקוצרת לשם מִיכָאֵל. בוולגטה, תרגום המקרא ללטינית, בא התעתיק Michol לשם מיכל,[1] ועל בסיס הגייה זו הוצע כי מדובר בשם מורכב מן הרכיבים 'מי + יכול'.
המילה מיכל – כשם עצם ולא כשם פרטי – מצויה פעם אחת במקרא, אך גם משמעותה מסופקת ומשוערת מן ההקשר. בתיאור בריחת דוד מאבשלום בנו מסופר כי יהונתן ואחימעץ נשלחים אל דוד להורות לו ולאנשיו להמשיך במנוסתם ולעבור את הירדן עוד באותו הלילה. אנשי אבשלום מחפשים אחר השניים, ואישה מצילה אותם בהחביאהּ אותם בבאר בחצרהּ. וכך אנו מוסיפים לקרוא: "וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם. וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם" (שמואל ב יז, כ).
מהו מִיכַל הַמָּיִם? האישה מטעה בדבריה את המחפשים, ופרשני המקרא לאורך הדורות הבינוהו כ'זרם' (רש"י: שיבולת הנהר) או 'פלג' (רד"ק). התרגום לארמית, תרגום יונתן, מתרגם את "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" – "עברו ירדנא" (כלומר עברו את הירדן). במחקר המודרני הוצע שהמילה מיכל מציינת מאגר מים (מן השורש כו"ל).[2]
ניקוד המילה מיכל כאן בפתח זהה לניקוד השם הפרטי מיכל, ואפשר שזאת אותה המילה. עם זאת מאחר שהמילה מיכל באה רק כאן והיא בסמיכות (מִיכַל המים), אין לדעת בביטחון מה הייתה תנועתה בצורת הנפרד, ואפשר שהיו אלה מילים שונות.
______________________________
[1] בתרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית) התעתיק הוא Melchol. מֵרַב, שם אחותה הבכירה, הוא בתרגומים אלו Merob.
[2] משורש זה התחדשה בעברית ימינו המילה מְכָל (גם בלי ניקוד מכל) – בהשפעת המילה המקראית. הצעה אחרת לגמרי המתקנת את הטקסט קוראת במקום "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" 'עברו מִכֹּה [= מפה] אל המים'. תרגום השבעים ליוונית גורס 'עברו מעט אחרי המים'.