מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי.

אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי – בשונה מן האדם שהוא מָנוי.

הינה פירוט הדברים:

מָנוי הוא מי שנמנֶה על דבר, כלומר משתתף בו. המקור לשימוש הזה הוא במשנה: "הפסח אינו נאכל… אלא למנויו" (זבחים ה, ח; הכוונה לאנשים שנמנו מראש לקבוצה משותפת לצורך הקרבת טלה אחד לקורבן פסח). את המנוי הזה שאב אליעזר בן־יהודה אל העברית החדשה: "מָנוי – מי ששלם סכום קצוב בעד ספר או עתון"; באנגלית subscriber. מָנוּי נוטה לפי מין ומספר: הוא מָנוי על עיתון, היא מְנויָה בתיאטרון, וההצגה היא למְנויִים בלבד.

אבל מה הפעולה של "היות מנוי", subscription באנגלית? בוודאי לא ייתכן שהפעולה תהיה מָנוי, כפי שאי אפשר לומר עָצוּר כשמתכוונים למעצר או אָסוּר כשמתכוונים לאיסור או נְשואים כשמתכוונים לנישואים.

אם רוצים לגזור שם פעולה מן הבניין המתאים לשם התואר מָנוי (בניין קל או נפעל) נקבל מְנִיָּה או מְנוּת או הִמָּנוּת. האקדמיה החליטה להימנע מחידוש מילה וקבעה את שם הפעולה המהלך מִנּוּי (ללא ניקוד: מינוי). היחס בין מנוי למינוי מקביל ליחס שבין אָסוּר לאיסור. עדיף המצב שלשם 'מינוי' יש שתי משמעויות, מן השימוש בשם תואר כשם פעולה.