בארכיון שלנו שמור מכתב של המתרגם הנודע, ולימים חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית, דב גפונוב, בעת שהיה מסורב עלייה סובייטי, אל אדם בשם אליעזר לוברסקי. המכתב נכתב בעברית בערך בשנת 1970. גם המוען וגם הנמען למדו עברית בכוחות עצמם במחתרת.
אחרי מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות את קשריה עם מדינת ישראל, ולימודי העברית בברית המועצות נאסרו. אבל בשנות השישים של המאה העשרים שלטונות ברית המועצות עדיין הכירו בעברית כשפה ככל שפות העולם. בשנת 1963 שוחרי העברית אף הצליחו להוציא לאור מילון עברי–רוסי.
דב (בוריס) גַפּוּנוּב חי בגאורגייה ולמד עברית בעצמו בעזרת ספרים ומשידורי הרדיו הישראלי. כך למדו את השפה גם פעילים אחרים של התנועה היהודית והציונית. בזמן הפנוי מעבודתו העיקרית עשה דב גפונוב מעשה פלא לדעת הכול: הוא תרגם לעברית את הפואמה הענקית והמהוללת של אבי הספרות הגאורגית שותא רוסתוולי "עוטה עור הנמר". בסוף שנות השישים, כשכבר היה חולה, הוא התחיל בעבודה גדולה אחרת: תרגום יצירות של מיכאיל לֶרמוֹנטוֹב לעברית. אוסף השירים והרומן "גיבור זמננו" יצאו לאור בישראל אחרי מותו. הוא נפטר בטרם עת ממחלה ממארת.
על עבודתו הספרותית קיבל דב גפונוב את פרס טשרניחובסקי על תרגומי מופת, ועם עלייתו ארצה – כשנה לפני מותו – נעשה חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית.
מן המכתב שכתב גפונוב אל אליעזר (לזר) לוּבָּרסקי, גם הוא פעיל ציון מסורב עלייה – עולה הכמיהה העזה להגיע למחוז החפץ, כלומר למדינת ישראל. אפשר להתרשם מן הסגנון העברי המשלב ניבים עבריים ולשון יום יומית.
