מובא כאן מכתבו של העיתונאי לאו (לוי) רדיוגין, שנולד בשנת 1881 בזרסאי אשר בליטא ונספה בשנת 1941 בטרזינשטדט. המכתב מופנה לוועד הלשון "המהלל", והכותב מבקש לדעת מה עלה בגורל כמה כתבים ששלח קודם לכן לוועד הלשון. לדבריו, הכתבים חשובים לו, ואם הוועד אינו מעוניין לפרסמם הוא מתבקש להחזירם לו.
אפשר לראות שהמכתב כתוב בכתב מחובר. רדיוגין הציע לכתוב עברית באותיות מחוברות כמו בשפות הכתובות בכתב לטיני. הצעתו המפורטת נמצאת באוסף המכתבים השמור אצל משפחתו. בין השאר הוא מתאר את ההבדלים בין הכתיב הלטיני לעברי:
והנה אותיות האלפא־ביתא הלטיניות […] כולן מתחילות ונגמרות על השורה, באופן שכל אות ואות במילה אינה אלא המשכה הטבעי של חברתה הקודמת. […] באלפא־ביתא שלנו, נמצא בה שערוריה גמורה בנידון זה. באמת, בעת שאנו כותבים מימין לשמאל […] האתיות ג', ט', ל' פונות הימינה!" (מכתב מיום 22 בינואר 1929)
מן המכתב המובא כאן אנו למדים שרדיוגין התעניין בשפה העברית, חקר אותה ואף חידש מילים.
מחידושיו: מפעיל (בעל מפעל), נטיפה (פסיק), פעום (תדיר), תבול (אוניברסיטה).
המכתב ותעתיקו
|
וינה, 22 דצמבר 1928 לועד הלשון המהלל, ירושלים, א"י. על פי עצתו של מנהל "דאר היום", מר איתמר בן אבי, שלח החתום למטה במכתב רשום בעד ועד הלשון המהלל ב-22 לאוקטובר ש.ז. את הכתבים האלה: החתום למטה שלח את כתביו לועד הלשון המהלל, כמו שכתב כבר במכתבו המלוה הנ"ל, רק בתנאי, אם, כשיסכים להם, יפרסמם באורגן מיוחד לאמתם בלשנתם [=לְאֻמֹּתָם בִּלְשֹׁנֹתָם] אך אם לא יישרו, החתום למטה רוצה לקבל אותם חזרה. בשנותו את תנאו זה, החתום למטה מבקש את ועד הלשון המהלל, שאם לא נתן הסכמתו לכתבים הנ"ל, להואיל להשיב לו אותן בהקדם הכי אפשרי. החתום למטה מקוה, שועד הלשון המהלל יואיל למלא את בקשתו הצודקת הזאת. |
הכינה סמדר ברק, מכון מזי"א.
פורסם באקדם 30 (תשס"ה–2005)