בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית בטכניון ולימים גם באוניברסיטה העברית.
לשמחת שוחרי הלשון והתרבות העברית גברה ידם של מבקשי טובתה של העברית, והמאבק העיקש שנטלו בו חלק כמה מחלוצי הדיבור העברי והעושים למענו, ובעיקר אנשי הדור הצעיר תלמידי בתי הספר, נשא פרי. העברית ניצחה! יודגש שלא הושלם תהליך תחיית הלשון אלא ברגע שהיא הייתה ללשון ההוראה גם במוסדות להשכלה גבוהה. וחוקרים שלמדו בארץ בעברית הוכרו כגדולי עולם גם מעבר לים ומעבר לאוקיינוס, ויש מהם שנתעטרו בפרסי נובל ובפרסים רבי יוקרה אחרים.
עשרות בשנים עשתה העברית חיל כלשון חיה, ואף עלה בה משלב מדובר מרובה חן, שיש בו שינויים שהם פרי תהליכים טבעיים בלשון חיה. גם עגה (סלנג) שופעת חן עלתה בכל אחד מן הדורות האחרונים, וכדרכה של עגה בתוך פחות מדור היא עוברת שינויים, ואין העגה של הילדים כעגתם של הוריהם.
ויודגש החשוב מכול, עד לפני דור היה לימוד סדיר של הלשון העברית בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון, ומספר יודעיה בקרב הלומדים היה מרשים. הדבר ניכר בכתיבתם ובדיבורם של רבים מבוגרי בית הספר התיכון של אותם הימים. עם זאת כלפני ארבעים שנה החלה הידרדרות בהוראת העברית. קם דור שרבים מהנמנים עמו מדבר וכותב לשון עילגים.
תרמו לנסיגה בידיעת הלשון לא רק מיעוט השעות שהוקדשו להוראתה, ולא רק הפקדת לימודה בידי מי שאינם יודעים לשון בצורה ראויה, אלא גם מי שביקשו להמיר את תוכני ההוראה המקובלת של הלשון – לימוד סדיר של הדקדוק וטיפוח רצוף של הבעה – בחומרים שלמדו באוניברסיטה ובלבלו את המוח לתלמידיהם, כמה שאירע במקצועות אחרים.
בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים". לצערי הרב ולצער רבים מחבריי ברוב הפקולטאות, שותפה לתהליך הזה גם האוניברסיטה שיש לי הכבוד להימנות עם תלמידיה ומוריה מעל חמישים שנה. ובכך כמו באים ואומרים: תהא העברית שפת הרחוב ולשון השוק והקַניונים, ולשון התרבות והמדע וההוראה במוסדות להשכלה גבוהה תהא הלשון המשמשת בצפון חצי הכדור המערבי. אל נופתע אם ברבות הימים יתרבו בתי הספר שיתחילו ללמד באנגלית בחינוך היסודי והתיכוני כדי שהתלמידים יכינו את עצמם ללימודים באוניברסיטאות בארץ! ברור שאין מי שיתנגד שהפרסומים ברוב המקצועות האוניברסיטאיים ייכתבו גם באנגלית או בעיקר בה. אני מדבר על לשון ההוראה ולא על לשון הפרסומים.
עכשיו גם המופקדים על המעשה החינוכי והוראת הלשון בבית הספר היסודי ובמיוחד בבית הספר התיכון קמו על העברית. ובחזקה קמו עליה! גברו הקולות המדברים על צמצום הוראת הלשון ועל חניטתה בבחינת הבגרות בחדא מחתא עם לימודי ספרות מקוטעים ומצומצמים. ויש אומרים שזו גם הדעה המקובלת על שר החינוך.
אני רואה לקבוע בהדגשת יתר שאינני מצטרף למתנפלים על שר החינוך, הרב שי פירון, ואינני מוכן להצטרף לקהל המשתלחים בו. הביקורת האישית והפגיעה בכבוד השר אינן מקובלות עליי. גם מי שיש לו טענות כבדות משקל – ובין הדברים שנתפרסמו בכמה מאמרים שקראתי בעיתון "הארץ" נאמרו כמה דברים הראויים להישמע – ראוי לו לעסוק בנושאים ולא להשתלח בשר. הוא ראוי לכבוד ככל שר בממשלת ישראל ואין מאחרי מעשיו כוונות פוליטיות.
עם זאת אם יש ממש בהצעה לצמצם את לימודי הלשון ואת לימודי הספרות ולאחד אותם בבחינה אחת ותחת מפקח אחד, אני רואה לבקר בחריפות את הצעד הזה. כל המתוקנות שבאומות מקדישות זמן רב ללימודי הלשון וללימודי הספרות בכל שתים-עשרה שנות הלימוד מבית הספר היסודי ועד בחינות הבגרות, לפי שהן סבורות ששפת העם וספרותו הן המסד והמצע לעושר התרבותי של כל אומה.
ציפיתי כמו אחרים שמשרד החינוך יעמיד ועדות בדיקה של מומחים ובהם מורים מנוסים ומוכשרים כדי לשוב ולשפר את הוראת הלשון ואת הוראת הספרות. ובדבר הזה הוחל בימי שׂרותו של השר הקודם. לא פיסות וסעיפים מקוטעים צריכה לכלול תכנית הלימודים בלשון, אלא לימוד סדיר של כל פרקי הדקדוק וטיפוח מסודר וערוך של אוצר המילים והשקעה מרובה בשיפור הבנת הנקרא וההבעה בכתב ובעל פה. ובספרות – לימוד נרחב של שירה ופרוזה עברית. אספר שהוראת הלשון והוראת הספרות בהשתתפות גדולי הסופרים טובי החוקרים ומורים מובחרים יעמדו במרכז יום העיון שהאקדמיה ללשון העברית מקיימת ביום כ"א בטבת תשע"ד (24 בדצמבר 2014) בירושלים, הוא יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה שהכריזה עליו ממשלת ישראל כיום הלשון העברית.
אדוני שר החינוך,
אל ישיאוך יועציך ללכת בדרך הצמצום. זו פגיעה חמורה במקצועות יסוד. הזעקה שהקימו מורי הלשון ומורי הספרות אינה נוגעת רק להם. לימוד הלשון ולימוד הספרות הם עניין לאומי, הנוגע לכל איש תרבות במדינה. יש לחדול ממלחמה בשפה העברית. אל תחזירו אותנו מאה שנה אחורנית. אני קורא לך לא לצאת בהכרזה כל שהיא ולא לקבל החלטה בלא שתהא התייעצות באנשי המקצוע. אלו שתי דיסציפלינות נפרדות. ואין פלא שרוב מורי הלשון אינם מורים לספרות כשם שרוב מורי הספרות אינם מורים ללשון.
אם חלילה יוחלט על הצמצום, לא נרפה אנחנו באקדמיה ללשון העברית, שעם חבריה נמנים טובי הסופרים וגדולי חוקרי הלשון, מן המאבק. אתנו עומדים מורי הלשון ומורי הספרות בכל מסגרות ההוראה ומורי האולפנים, וגם קהל שוחרי הלשון העברית והדבקים בספרותה ודורשי טובתה של תרבות עם ישראל. נתמיד בזה כדי שהתכנית הבוקעת ועולה מהמשרד תיבחן מחדש אם לא תיגנז ממש, ויפה שעה אחת קודם.