ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות:

• אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה.
• אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל', ב'.

מש"ה

אותיות מש"ה מנוקדות בדרך כלל בתנועה קטנה, ודגש חזק בא באות הראשונה של המילה שאחריהן. כאשר המילה פותחת באותיות אהחע"ר – אין דגש, ועשויים לחול שינויים בניקוד אות השימוש כמפורט להלן.

מ' השימוש

מ' השימוש היא קיצור של מילת היחס מִן. היא מנוקדת בחיריק והאות שאחריה דגושה בדגש חזק (תמורת הנו"ן): מִפֹּה, מִתּוֹךְ, מִבֵּיתוֹ, מִמְּקוֹמִי, מִיְּרוּשָׁלַיִם (במקרא כשבראש המילה יש יו"ד שוואית היא הופכת לאם קריאה: מִירוּשָׁלַיִם וכדומה).
לפני אותיות אהחע"ר המ' מנוקדת בצירי ואין אחריה דגש: מֵרֹאשׁ, מֵחַדְרִי, מֵהַבַּיִת. יוצאות מכלל זה המילים מִחוּץ (וכן מִחוּ"ל), מִחוּט, מִהְיוֹת.

ש' הזיקה

ש' הזיקה מנוקדת בסגול ואחריה יש דגש: שֶׁכָּתַבְתְּ, שֶׁבַּבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר.
גם לפני אותיות אהחע"ר הש' מנוקדת בסגול, אך ללא דגש אחריה: שֶׁרָצִיתִי, שֶׁאֲמַרְתֶּם, שֶׁהֲרֵי.

ה' הידיעה

ברגיל ה' הידיעה מנוקדת בפתח ואחריה בא דגש, כגון הַבַּיִת, הַיַּלְדָּה, הַפַּרְדֵּס, הַמֶּלֶךְ.
לפני אהחע"ר יש לה' הידיעה ניקוד מיוחד כמפורט בטבלה:

הניקוד	לפנֵי	דוגמאות
הָ	א, ר ע (בדרך כלל)	הָאוֹר, הָרַעַם הָעָב, הָעֲבָדִים, הָעָרְמָה
הַ	ה (בדרך כלל) ח (בדרך כלל)	הַהֵד, הַהֶסְבֵּר הַחֲלוֹם, הַחָכְמָה
הֶ	הָ, עָ (קמץ גדול) בהברה לא מוטעמת חָ (קמץ גדול), חֳ	הֶהָרִים, הֶעָנָן הֶחָתָן, הֶחֳרָפִים

הערות:

א. במילים האלה ה' הידיעה מנוקדת בקמץ: הָהֵם, הָהֵן, הָהָר.

א. בכמה מילים הוספת ה' הידיעה גורמת לשינוי בניקוד האות הראשונה במילה: אֶרֶץ > הָאָרֶץ; הַר > הָהָר; עַם > הָעָם; פַּר > הַפָּר. במקרא גם: חַג > הֶחָג. בעברית בת ימינו: חַג, הַחַג.

על ה' השאלה ראו למטה.

וכל"ב

אותיות וכל"ב מנוקדות בדרך כלל בשווא. כאשר המילה פותחת בשווא או בחטף נוצר רצף של תנועות חטופות, ואות השימוש מקבלת תנועה במקום השווא, כמפורט להלן.

לאחר אותיות וכל"ב לא יבוא דגש קל (באותיות בגדכפ"ת).

ו' החיבור

הניקוד הרגיל של ו' החיבור הוא שווא, כגון וְאוּלַי, וְשָׁלוֹם, וְנַעַר, וְכוֹבַע.
יוצאים מן הכלל:

הניקוד	לפנֵי	דוגמאות
וּ	שווא אותיות בומ"ף*	וּגְבָעוֹת, וּסְעָרָה, וּכְלָבִים וּבָנוֹת, וּמִדְבָּר, וּפֵרוֹת
כתנועת החטף	חטף	וַאֲנִי, וַחֲמוֹר וֶאֱמֶת וָחֳדָשִׁים (קמץ קטן הנהגה o)
וִ(י)	י' שוואית	וִיהוּדָה, וִילָדִים (היו"ד אם קריאה)
וָ	הברה מוטעמת, בעיקר בצירופים קבועים	כַּפְתוֹר וָפֶרַח, עִיר וָאֵם, בָּשָׂר וָדָם

* מקובל להסביר את התנועה u לפני אותיות בומ"ף כהידמות לעיצורים ב, ו, מ, פ, שבסיס חיתוכם בשפתיים.

אותיות כל"ב

הניקוד הרגיל של מיליות היחס כל"ב הוא שווא, כגון כְּיוֹם, לְיוֹם, בְּיוֹם, לְכָבוֹד, בְּבַקָּשָׁה.
יוצאים מן הכלל:

הניקוד	לפנֵי	דוגמאות
כִּ, לִ, בִּ	שווא	בִּבְרָכָה, לִבְרִיאוּת, כִּשְׁבוּעַיִם
כתנועת החטף	חטף	כַּחֲלוֹם לֶאֱלִישֶׁבַע בָּחֳרִי־אַף, כָּאֳנִיּוֹת סוחר (קמץ קטן)
כִּ(י), לִ(י), בִּ(י)	י' שוואית	בִּיהוּדָה, לִילָדִים (היו"ד אם קריאה)

הערות:

• בהגייה הרשמית המקובלת קמץ לפני חטף קמץ נהגה כקמץ קטן, כלומר בתנועת o. לעומת זאת במסורת הספרדית הגייתו כקמץ רגיל – בתנועת a (ראו כאן).
• אותיות כל"ב לפני כינויי הרמז (כגון זה, זאת, אלה) מנוקדות לרוב בקמץ: זֶה לָזֶה, כָּאֵלֶּה, בָּזֹאת. ל' היחס מנוקדת לעיתים בקמץ בהברה סמוכה לטעם בתיאורי פועל, כגון לָבֶטַח, לָעַד.

ניקוד רצף של מיליות וכל"ב

כאשר נוצר רצף של מיליות – מנקדים את המיליות לפי סדר ההצטרפות, כלומר משמאל לימין.
דוגמאות:

• ובפרט: פְּרָט > בִּפְרָט > וּבִפְרָט
• וליצוא: יְצוּא > לִיצוּא > וְלִיצוּא
• וכחלום: חֲלוֹם > כַּחֲלום > וְכַחֲלוֹם

ניקוד כל"ב לפני ה' הידיעה

לאחר אותיות כל"ב ה' הידיעה נשמטת – תנועתה עוברת אל אות השימוש ודגש חזק בא באות שאחריה (אלא אם כן היא אחת מאותיות אהחע"ר):

• כְּהַיּוֹם > כַּיּוֹם
• בְּהַבַּיִת > בַּבַּיִת
• לְהַיֶּלֶד > לַיֶּלֶד
• בְּהָאָרֶץ > בָּאָרֶץ
• לְהֶחָכָם > לֶחָכָם.

הערות

• לעיתים כאשר ה' הידיעה היא חלק משם פרטי נוהגים שלא להשמיטה, בייחוד במקום שהשמטתה עלולה לגרום לאי־הבנה. למשל: 'הוא עובד בהארץ' (בעיתון) לעומת 'הוא עובד בארץ'.
• ה' הידיעה אינה נשמטת בביטויי הזמן המציינים זמן נוכחי, כגון 'קבענו להיום', 'זהו להפעם'.

* * *

כמה שיבושי הגייה הנובעים מ"תיקון יתר" קשורים לאותיות מש"ה וכל"ב:

סוג השיבוש	דוגמאות לשיבושים	הנכון
ה' הידיעה בסגול שלא בתנאים שפורטו	הֶאָחוז הֶחֲשש הֶעֲנק	הָאָחוז הַחֲשש הָעֲנק
בכ"פ רפות לאחר כל"ב ביידוע	בַּפֶתח	בַּפֶּתח
בכ"פ בלי דגש אחרי מ' השימוש	מִכֵיוון מִבְחינת־	מִכֵּיוון מִבְּחינת־
מ' השימוש בצירי שלא לפני גרונית	לא מחום לא מֵקור	לא מחום לא מִקור
וכל"ב בפתח שלא לפני חטף פתח	בַּחַלּונך אני וַאַתָּה	בְּחַלּונך אני וְאַתָּה
ו' החיבור בשורוק שלא לפני שווא ובומ"ף	וּלִזכור וּלֶאֱסוף	וְלִזכור וְלֶאֱסוף

* * *

ה' השאלה

אף שה' השאלה אינה נפוצה בימינו עדיין יש בה שימוש. הינה כללי הניקוד שלה כפי שהם עולים מניקוד המקרא:

ברגיל ה' השאלה מנוקדת בחטף־פתח (וכמובן אין אחריה דגש קל), כגון הֲתִנָּשְׂאִי (לי), הֲיָדַעְתָּ, הֲשׁוֹמֵר (אחי אנוכי), הֲכָזֶה (יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ).

לפני אהח"ע ולפני שווא היא מנוקדת בפתח, כגון הַאִם, הַאַתָּה, הַיְדַעְתֶּם, אבל לפני אהח"ע קמוצות היא מנוקדת בסגול, כגון הֶהָלַכְתְּ, הֶאָנוֹכִי.

הערה: כשאחרי ה' השאלה באה אות בשווא, לצד דוגמאות כגון הַבְרָכָה (בראשית כז, לח) יש במקרא גם דוגמאות לשווא ודגש, כגון הַכְּצַעֲקָתָהּ (בראשית יח, כא).