עוזי (= עֻזִּי) הוא 'העוז שלי' ונגזר מן השורש החיובי עז"ז המביע כוח וגבורה. משורש זה נגזרו לא רק שם העצם עֹז ושמות התואר עַז ונוֹעָז (שנראה כאילו יע"ז שורשו), אלא שם העצם עֱזוּז והמילה עִזּוּז, המשמשת במקרא פעמיים: פעם בישעיהו – שָׁם היא שם עצם "רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז" (ישעיהו מג, יז; עיזוז הוא כאן כנראה 'צבא'); ופעם בתהלים – שָׁם היא שם תואר "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה" (תהלים כד, ח). צורת הנקבה רבות עַזּוֹת פירושהּ במקרא 'דברים עזים', 'דברים קשים': "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג). עזות הם 'דברים עזים', כמו נוראות שהם 'דברים איומים או נשגבים' ונפלאות שהם 'דברי פלא'.
גם שמות פרטיים רבים במקרא נגזרו מן השורש עז"ז בכלל ומן השם עֹז בפרט: עָזָז, עֲזַזְיָהוּ, עֻזָּה, עֻזִּיאֵל, עֻזִּיָּה או עֻזִּיָּהוּ, עֲזִיזָא ואף עַזְגָּד ועַזְמָוֶת וכמובן עֻזִּי, שם הנזכר בספרי הבית השני – עזרא וּנחמיה ודברי הימים – כשמם של אישים שונים, בעיקר משבט לוי, והוא קיצור מן השם עֻזִּיָּהוּ או עֻזִּיאֵל. האל מזוהה עם עוז, כעולה ממקראות כגון "ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי" (תהלים כח, ז) או "עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי" (תהלים נט, יח). השמות שנמנו שמות בנים הם. בעת האחרונה הצטרף אליהם השם הקצר אף יותר עֹז, שקַרנו רמה גם בגלל הפסוק החותם את מזמור כט בתהלים: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
יש סבורים שלמילה עוז הוראה נוספת, והיא איננה קשורה רק בכוח אלא גם בזמר.[1] כך לדעתם מתפרש היטב הצירוף כְּלֵי עֹז, כלומר כלי זמר, בדברי הימים: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּמְהַלְלִים לַה' יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַה'" (דברי הימים ב ל, כא), וכך לדעתם יכול להתפרש גם המשפט "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ" (שמות טו, ב; תהלים קיח, יד; וכן ישעיהו יב, ב) – אם הזִמרה כפשוטה עניינה שיר וזמר. אבל כידוע אפשר לפרש זאת גם אחרת, וגם כלי העוז בדברי הימים יכולים להיות 'כלים עזים, חזקים' (כפי שארץ הקודש היא 'הארץ הקדושה').
אשר לִשמות בנות בעברית מן השורש עז"ז, הממצא דל מאוד. אם לא נחשיב את עזית הכלבה הצנחנית, גיבורת ספריו של מוטה גור, יש נשים ששמן עַזָּה, צורת הנקבה של עַז. כמובן דבר אין להן עם העיר עַזָּה – משום שהעי"ן של עַז והעי"ן של העיר עַזָּה שונות היו במקורן, וכך עד היום בערבית (עַזָּה בע'ין, כלומר ע2 ולא ע1). ואולי הורי אותן נשים העונות לשם עַזָּה לא חשבו רק על גבורה אלא גם על אהבה, כאמור בשיר השירים "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (ח, ו).
לכאורה המילה מָעוֹז אינה קשורה לכאן משום שמעוז הוא 'מבצר' או 'מחסה' וגם 'נמל' או 'מחוז' – כפי שהראה יחזקאל קוטשר;[2] לָעוֹז פירושו 'לחסות' ולהעיז – 'להביא למקום מחסה' או 'לבקש מקלט'. למשל הנביא ישעיהו מוכיח את העם היושב בציון על ששׂם מבטחו במצרים ואומר: "הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים […] הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ, לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ל, א–ג); ושנים אחריו מייעץ ירמיהו לבני בנימין לעקור מירושלים ולבקש מחסה אחר: "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַם, וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר, וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל" (ו, א).
המילה מעוז נכתבת במקרא כמעט תמיד בווי"ו כשהיא בנפרד, ולעיתים אף בבואהּ בכינויים (מעוזי, מעוזו). בכך היא נבדלת מן המילה עוז, שכתיבהּ הרגיל במקרא הוא כצפוי בלי וי"ו. המסקנה המתבקשת היא ששורש המילים שונה: עוז מן עז"ז ומעוז מן עו"ז, וקרוב לו בערבית הפועל עַאדַ' (عاذ, העיצור ذ מקביל בעברית ל־ז) 'ביקש מחסה או הגנה'. אולם נטיית המילה מוזרה עד מאוד, כאילו שונה מסורת הקרי ממסורת הכתיב או כאילו נתערבבו להם שני השורשים זה בזה: כידוע הקמץ במ"ם מתקיים והאות זי"ן נכפלת, למשל: "תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי, כִּי אַתָּה מָעוּזִּי" (תהלים לא, ה). מָעוּזִּי במקום מְעוֹזִי הצפוי (על דרך מָקוֹם – מְקוֹמִי).[3]
מדוע נתערבבו שני השורשים עו"ז ועז"ז? אפשר משום קרבת הצליל ואפשר משום הקשר הסמנטי בין 'מבצר' ו'מחסה' ובין 'כוח'. על הקשר ההדוק בין מחסה ועוז מלמדים פסוקים מפסוקים שונים, כמו אלה בתהלים: "כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי, מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב" (סא, ד). מפסוק זה נלקח שם הקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון; או "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז" (תהלים מו, ב). ואומנם המילונים השונים נותנים בערך "עֹז" גם את המשמעות 'מחסה', 'מבצר', 'מגן'. אם כן עוז כמוהו כמעוז, והנביא ירמיהו משחק על קרבת הצליל והמשמעות באומרו: "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה" (טז, יט).
יוצא מן האמור כאן שמשמעות השם עוזי איננה רק 'כוחי' אלא גם 'מחסי' ויש אף סבורים 'שירי' (אם כי משמעות זו מסופקת מאוד). בחזרת הש"ץ בתפילת העמידה בשחרית לשבת נאמר בחלק הקדושה: "וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ". שירי העוז האלה הם מזמורי תהלים, על פי "וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" (תהלים נט, יז).
עוד נזכיר בהקשר של עירוב שורשים את החלטות האקדמיה – החלטות שלא התקבלו בקלות – שהמילים החדשות תְּעוּזָה והֶעָזָה וכל המילים במשקלים האלה מגזרת הכפולים יעטו את לבוש גזרת ע"ו ולא את לבושן הצפוי במכפל (תְּעֻזָּה, הַעַזָּה).
מתוך הרצאתו של ברק דן במעמד קבלת הפרס על שם עוזי רמון באדר ב' תשע"ט.
____________________
[1] דעה זו מובאת ב"מילון העברית המקראית" של מנחם צבי קדרי.
[2] י' קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשכ"א, עמ' 44.
[3] כיום הניקוד התקני של מעוז הוא בחולם חסר: מָעֹז (מן השורש עז"ז).