עומר הוא קבוצת שיבולים: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, יט). עומר הוא גם מידת נפח קדומה, כנזכר בקשר למן (שמות טז): "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר", "וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן", "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא".
המילה עומר מוכרת כיום בעיקר מספירת העומר שמקורה בכתוב: "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם… וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, י–טז). וחלוקות הדעות: לפי הפירוש המסורתי עומר כאן הוא מידה – עשירית האיפה גרגירי שעורה, אך יש המפרשים שיבולים ממש.
עומר כשם פרטי וכשם משפחה מוכר רק מן הדורות האחרונים, אך בתנ"ך מצוי השם הקרוב עָמְרִי (בקמץ קטן) – אחד ממלכי ישראל (מלכים א טז, טז). אפשר שעָמְרִי קשור למילה עֹמֶר, אולם מתקבל יותר על הדעת שהוא קשור למילה הערבית عُمْر (עֻמְר) שפירושה 'חיים'. אשר לכתיב השמות, לפי כללי הכתיב המלא יש לכתוב את השמות בווי"ו עומר ועומרי, אך כמקובל בשמות פרטיים כל אדם יכול להחליט איך לכתוב את שמו, ויש המעדיפים את הכתיב החסר.
עמיר בתנ"ך קרוב בהוראתו ל'עומר' במובן 'אגודת שיבולים'. למשל: "הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס ב, יג), "כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה" (מיכה ד, יב). בלשון חכמים עמיר נזכר גם בהקשר של גידולים שאינם חיטה ושעורה (כגון תלתן) ולדעת חוקרים ההוראה כאן היא 'חציר יבש', 'שחת'. צמרת האילן היא אמיר (באל"ף). בימינו עמיר וגם אמיר משמשים שמות פרטיים ושמות משפחה.
עוד מילה נרדפת לעומר היא אלומה – קבוצת שיבולים המאוגדות יחדיו, וגם היא משמשת היום שם פרטי (לבנות). האלומה נזכרת בחלום יוסף: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז). ועוד פעם המילה נזכרת בפסוק המוכר: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו).