מתוך שפע המילים שנוספו ללשוננו בעת החדשה זכו רק מיעוטן שנדע מה היו נסיבות הולדתן. אחת מהן היא המילה חוויה.
בלשוננו היום חוויה היא התנסות או מאורע המותירים באדם רושם עז. ואולם במקור חודשה המילה לציון עצם החיים האנושיים והדרך שבה האדם החי קולט את עצמו ואת סביבתו. וכך כותב מחדש המילה – מראשי הוגי הדעות של העלייה השנייה – אהרן דוד גורדון:
המושג "חיים" במובן זה, שהוא בא לשמש בענין שלפנינו, במובן בחינת ההויה של הטבע החי ובחינת ההשגה היסודית של המשיג, דורש במקום הזה הגדרה מיוחדת ושם מיוחד. השמות: "חיים", "חַיות", "חִיות", "חיוניות", "כח חיים", "רוח חיים" אינם הולמים […] ובאין ברירה, אתרשה לחדש שם בצורת חֲוָיָה על משקל הֲוָיָה.
("האדם והטבע", כתבי א"ד גורדון, כרך רביעי, תל־אביב תרפ"ח, עמ' 31)
המילה חֲוָיָה נוצרה אפוא בהשראת המילה הֲוָיָה (חֲוָיָה מן הפועל חָיָה כמו הֲוָיָה מן הפועל הָיָה). היא קשורה למילה חַיִּים ומצטרפת לקבוצת המילים חַיּוּת, חִיּוּת וחִיּוּנִיּוּת. חַיּוּת היא מילה מקראית יחידאית אשר מקובל לראות בה מילה נרדפת לחַיִּים. גם בספרות חז"ל היא משמשת במשמעות חיים, כגון במשל על השועל שקרא לדגים לצאת מן המים המסוכנים אל היבשה: "אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה" (בבלי ברכות סא ע"א). עם הזמן נוספו למילה חַיּוּת המשמעויות 'כוח החיים', 'רוח החיים' ואף 'ערנות' וכדומה, ובמסורת אשכנז צמחה לצדה הצורה חִיּוּת בחיריק ללא הבדל משמעות. בימי הביניים נוצרו המילים חיוניות (כוח החיים) וחיוני (שיש בו כוח חיים). כיום חיוני הוא גם דבר הכרחי, דבר הדרוש לחיים.
ברוב נגזרותיה של המילה חיים יש י' ולא ו', אך אפשר למצוא תקדים לחוויה של גורדון בשם אימנו הראשונה: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ). עם זאת יש הסוברים כי מקור השם חַוָּה דווקא במילה הארמית חִוְיָא שפירושה נחש. אצל חז"ל (בראשית רבה כ, יא) נדרש השם בשתי המשמעויות: "ניתנה לו [=לאדם] לחיותו ומיעצתו כחויא [=כנחש]".
החווה החקלאית קשורה כנראה גם היא לחיים – אך לא על שום החיות המתגוררות בה. בתנ"ך נזכרות "חַוֹּת יָאִיר" שבגלעד (במדבר לב, מא ועוד). אחד הפירושים המקובלים קושר את החווה המקראית למילה הערבית חַי (מן השורש חי"י) שמשמעה שבט וגם מחנה אוהלים, כפר נוודים וכדומה. אותה מילה ערבית מציינת גם שכונה, והצד השווה לכל אלו הוא מקום חיים משותף לקבוצת בני אדם. בעת החדשה יוחדה המילה חווה למשק חקלאי ולמקום ללימוד עבודת האדמה. בעיתונים מתקופתו של א"ד גורדון אנו מוצאים ידיעות כגון "החוה (פערמא) הנמצאת פה ללמד ילדי ישראל עבודת האדמה באה לתקופה חדשה" (הצפירה, 1904). וכיום יש גם 'חוות מחשבים'.
חַוָּה אחרת לגמרי היא 'חוות דעת' – צירוף מן העברית החדשה שיסודו בלשון הכתוב "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" (תהלים יט, ג). הפועל חִוָּה בא בתנ"ך רק באיוב ובתהלים, והוא קשור אל השורש הארמי חו"י המציין הבעה – בדיבור וגם בדרכים אחרות. בתלמוד הבבלי מסופר על לוי ש"אחוי קידה קמיה דרבי", כלומר הראה קידה, השתחווה לפני רבי (תענית כה ע"א). הצירוף 'החווה קידה' נשאל לעברית, והפועל הֶחֱוָה משמש גם לסימנים לא מילוליים אחרים כגון 'החווה בידו'. מכאן המילה מֶחֱוָה (ג'סטה) – תנועה באחד מאיברי הגוף להבעת דבר מה, ובהשאלה ביטוי של רצון טוב. מילה נוספת שחודשה מן הפועל הֶחֱוָה היא מַחֲוָן (אינדיקטור) ומכאן גם 'לוח מחוונים'. וכיום משמשת הרבה המילה חיווי.
המילה חוויה קשורה לחיים כפי שהעיד מחדש המילה בעצמו. האם יש קשר גם בין המילה חיווי לחיים? שאלה זו נותרה בגדר חידה.
כתבה: תמר קציר (כץ)