נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר – פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת הרבים שלה – פַּגּוֹת, לעומת צורת הרבים של פַּגִּית – פַּגִּיּוֹת, שהיא כצורת הרבים של פגייה, המקום שבו מטפלים בפגים.
את המילה פַּג במשמעות 'תינוק שנולד טרם זמנו' חידש ועד הלשון ברשימת מונחי הרפואה (בפרק מונחי מיילדוּת) משנת תש"א (1941; ראו בתצלום להלן). בלשון המקורות פַּגִּים הם פירוֹת – ובייחוד תאנים – שלא הבשילו די צורכם. מילים מקבילות באותה משמעות משמשות גם בארמית ובערבית. בתנ"ך המילה באה פעם אחת בלבד בצורת רבים: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" (שיר השירים ב, יג). צורת היחיד מתועדת רק בספרות חז"ל כשם ממין נקבה: פַּגָּה, וברבים פַּגִּים או פַּגִּין. המילה משמשת בהשאלה (במשנה נידה ה, ז ועוד) במשמעות 'ילדה קטנה שלא בגרה'. צורת הנקבה פַּגָּה תואמת אפוא את צורתה המקורית של המילה וממשיכה את השימוש המטפורי במילה שהחל עוד בימי חז"ל – גם אם במשמעות שונה מעט.
