בהקשר של חג החנוכה נכון לדבר על פך השמן. בתיאור הנס בתלמוד נאמר: "שכשנכנסו יוונים להיכל טִמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונִצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים…" (בבלי שבת כא ע"ב).
משמעות המילה פַּךְ היא 'כד קטן', 'כלי קטן לנוזלים'. מילה זו מוכרת כבר מן המקרא בצירוף פך שמן הנזכר בהמלכת שאול ובהמלכת יהוא בן נמשי: "וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ט, ג) .צורת הרבים של פַּךְ היא פַּכִּים בכ"ף דגושה, כמו דַּף דַּפִּים, רַךְ רַכִּים. צורה זו באה למשל בביטוי פַּכִּים קטנים שפירושו 'זוטות', 'עניינים קלי ערך'.
יש הסוברים שהמילה פַּךְ והפעלים פִּכָּה, פִּכְפֵּךְ – נָבַע וזָרַם – נוצרו בדרך של תַּצְלִיל (אונומטופֵּאה) בחיקוי קולם של הנוזלים היוצאים מן הכלי. מקובל לומר שבדרך זו נוצרה גם המילה בַּקְבּוּק.
ומן הפך אל הפח:
גם המילה פַּח מקראית היא ופירושה 'לוח מתכת דק': "וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז, ג). בעברית החדשה נוספה למילה פַּח המשמעות 'כלי קיבול העשוי פח' ובעיקר 'מְכָל של פח', כגון פח דלק. אפשר אפוא לדבר על פח שמן ואף להשתמש בו להדלקת נרות חנוכה, אך דבר אין לו עם פך השמן של הכוהן הגדול. בשימוש צר יותר פַּח הוא כלי קיבול לאשפה, ובימינו אינו עשוי בהכרח ממתכת אלא גם מפלסטיק ומחומרים אחרים.