הצירוף שוב פעם רגיל בלשוננו במשמעות 'עוד פעם', 'פעם נוספת': "לא הבנתי, תסביר לי שוב פעם", "שוב פעם הלכתי לראות את הסרט האהוב עליי". בצירוף זה יש משום כפילות, שהרי המילה שוב לבדה מביעה משמעות זו ואין באמת צורך להוסיף לה את המילה פעם.
הצירוף שוב פעם משמש במשמעות זו לפחות מסוף המאה התשע־עשרה. ייתכן שהוא נוצר בהשראת הצירוף הקרוב עוד פעם, וככל הנראה השפיע גם הרצף "שוב פעם" הבא לעיתים בספרות חז"ל – אך במבנה שונה ובמשמעות קצת אחרת. את הרצף הזה אפשר לפגוש בסיפורי מעשה שיש בהם התרחשות חוזרת. למשל:
- "פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו… ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה…" (בבלי סוטה מח ע"ב ועוד).
- "היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי… התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק… שוב פעם אחת היו עולים לירושלם… הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק…" (ספרי דברים מג, טז ועוד).
במקורות אלו ודומיהם המילה שוב באה כפתיחה למעשה החוזר בסיפור. לפיכך נראה שאין לקרוא אותה ברצף עם המילה פעם, אלא נכון להפסיק מעט אחריה: "שוב, פעם אחת…", "שוב, פעם אחרת…".
שימוש דומה במילה שוב מוכר לנו גם מן הרצף "שוב מעשה". למשל: "מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי… שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי…" (בבלי ברכות לד ע"א).
בשאלת השימוש בצירוף שוב פעם במשמעותו הרווחת בעברית בת ימינו נחלקו הדעות בקרב אנשי הלשון. יצחק אבינרי סובר כי אפשר להתיר זאת על סמך השימוש בלשון חז"ל – על אף ההבדל במבנה ובמשמעות. לדעתו אין פסול עקרוני בצירוף שיש בו כפילות, שכן יש בלשוננו דוגמאות רבות לצירופים כאלו כגון "כל העולם כולו". לעומתו יצחק פרץ סובר כי מדובר בצירוף משובש שאין לו יסוד של ממש במקורות.
את הצירוף שוב פעם אפשר למצוא אצל סופרים עבריים בעת החדשה. מעניין שעגנון נוקט אותו במכתביו לאשתו שכונסו בספר 'אסתרליין יקירתי', כגון "שוב פעם אני בתל אביב" (כ"ב באב תרפ"ה, 1925), "שוב פעם אני כותב לך סתם" (ה' בניסן תר"ץ, 1930), ואף בחיבורו "הנדח" משנת 1919. ואולם בחיבוריו המאוחרים יותר הוא נוקט את המבנה של לשון חז"ל, כגון "שוב פעם אחת הלך אצל האלמנה" (שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו, 1946), "שוב פעם אחת עליתי לרמת רחל והלכתי אצל רבי שלמה" (אורח נטה ללון, 1950). אולי הוא עצמו חזר בו מן השימוש הזה, ואולי העירו לו על כך.
כמו במקרים רבים אחרים, שאלת השימוש בצירוף שוב פעם היא בעיקר שאלה של סגנון ושל טעם אישי. אם רוצים, אפשר להבחין בין לשון הדיבור היום־יומית ובין הלשון הרשמית שבה יש מקום להעדיף דרכי התבטאות אחרות, כגון 'שוב', 'עוד פעם', 'פעם אחרת'.